מאת הרב אדם סיני
--
השם אלהים הינו רמז ל-ה' כלים, ה' בחינות הרצון שמכילות את כל המציאות. חמשת הבחינות שבונות את הרצון לפי חכמת הקבלה הן כתר, חכמה, בינה, תפארת (זערי אנפין) ומלכות.
השורש של הרצון נקרא כתר.
- בחינה א'. נקראת חכמה.
- בחינה ב'. נקראת בינה.
- בחינה ג'. נקראת תפארת.
- ובחינה ד'. נקראת מלכות.
ואילו הן הבחינות כנגד השם יהו-ה.
קוצו של יוד הוא כנגד כתר.
י – כנגד חכמה.
ה' (הראשונה) – כנגד בינה.
ו' – כנגד התפארת (או זעיר אנפין).
ה' (האחרונה) – כנגד מלכות.
ואילו כנגד הבחינות שברצון – שורש, בחינה א', ב', ג' ו-ד'.
כתר או קוצו של יוד
אנחנו מתחילים לדבר מבחינת הכתר. והולכים ללמוד היום איך בונים אמביציה. מה עושים כדי לבנות רצון או אמביציה? אנחנו רוצים לראות איך בנוי רצון ולפי איך שנראה שבנוי הרצון – דרך זה נראה איך בונים אמביציה.
הבחינה הראשונה, היא הכתר, היא השורש. בחינת ההטבה של המשפיע. התכונה הזאת מכריחה את התפשטות האור שנקרא כתר. כתר זה מלשון "מכתר", מסובב, שהוא הסיבה לכל מה שקורה. כתר הוא גם כנגד תרי"ג מצוות + שבע מצוות מדרבנן – שתרי"ג ועוד שבע מצוות זה כתר.
האור הזה מכיל בתוכו את הרצון להשפיע. בתוך הרצון הזה יש שורש של רצון לקבל. אין עדיין רצון לקבל. אבל יש שורש לרצון לקבל. שאחרת למי הוא ישפיע?
הכתר מכונה רצון להשפיע. אבל לא להתבלבל זה לא הבורא. יש בכמה תורות, או בכמה צורות של פירוש של כתבי האר"י שיש בזה קצת - אני לא רוצה להגיד חוסר הבנה, אבל אולי חוסר הבהרה מספקת – וחושבים שהכתר זה אולי הבורא.
הכתר מבטא את הרצון הבורא בנברא, אבל לא את הבורא. כי יש שם שורש לרצון לקבל.
כל פעם שאנחנו מדברים ביציאה מעצמותו, אנחנו לא מדברים מהבורא, אלא מדברים מהנברא.
גם בשורשו של האדם, או בשורש של כל תכונה או בשורש של כל התגלות חיצונית יש בחינת התגלות של הבורא בנברא. כשאנחנו מדברים על רצון בדרך כלל את ארבע בחינת האלו לומדים באינסוף. אבל פה גם מדובר בכל רצון ורצון פרטי שמתגלה באדם. אז בכל רצון פרטי כזה, יש את הבחינה, שהיא הבחינה הראשונית, שהיא התגלות של הבורא בנברא.
הנקודה הזאת היא נקודת האמת הקיימת בכל דבר. היא חבויה, אינה מתגלה במציאות הנברא. היא המהות של כל דבר. היא לא נקראת מציאות כלפי מי שתופס את האמת בלבושים החיצוניים. למה. כי אי אפשר לתפוס את הנקודה הזאת. זה כמו משהו שקיים. אתה יודע שהוא קיים. אבל הוא קיים רק כשורש. כמו הגנים שיש באדם. לא תמיד הם באים לידי ביטוי. אבל כבר בנקודת ההזרעה יש את כל מה שיש באדם, זה קיים שם, כבר בנקודת הזרע של התפוח יש את כל מה שיש בעץ התפוח, זה קיים שם, אבל אי אפשר לתפוס את זה. ביולוג שיסתכל במיקרוסקופ אלקטרוני ודאי יראה את זה.
הכתר הוא הפוטנציאל האמיתי שנמצא בכל נברא. מי מבקש לחיות את הפוטנציאל הקיים בו צריך לגלות מהי הנקודה הזאת שבו. הנקודה הזאת לא תנוח כל זמן שהאדם לא יגלה אותה, היא תלחץ עליו. כמו שיש לבן אדם פוטנציאל להיות אומן, הוא יכול להיות גם זבלן, אבל כל הזמן יבער בו והוא יחפש בזבל בדיוק את העץ היפה הזה שדומה לארנבת ויגלף אותה. תמיד אנחנו נראה בו את הנפש של האומן, לכן כל אחד צריך לראות ולמצוא את הנקודה הזאת שבתוכו. היא לא מתבטאת בבת אחת, אבל לאט-לאט אפשר לבטא אותה. כל זמן שלא נחיה את הנקודה הזאת, נרגיש תסכול וחוסר סיפוק. זאת אומרת שאין לאן לברוח. את הנקודה הזאת אי אפשר לאתר אותה, אי אפשר להזיק לה, צריכים לגלות אותה. אין ברירה אלא לגלות אותה. הפוטנציאל חייב לצאת מהכוח אל הפועל. או בדרך של בחירה או בדרך של ייסורים. אז זאת הבחינה הראשונה. היא הנקודה השורשית שבכל דבר.
בחינה א' – חכמה
הנקודה השניה היא בחינת חכמה והיא בחינה א'. החכמה היא רצון לקבל שכבר קיים, אבל הוא מגיע יחד עם האור. הוא בא כבחינה אחת עם האור. עדיין לא מופרד הרצון לקבל מהאור. ולכן הרצון לקבל לא נבחן כדבר עצמאי. למשל האדם נולד עם ידיים, ואין לנו איזשהו רצון מיוחד ליד. אבל אם יגידו לנו שאנחנו נצטרך לא להשתמש עם היד שבוע, נומר אם נהיה לנו גבס ביד. אז אנחנו רואים שאנחנו מאוד מאוד רוצים את היד. כשלפני זה לא היה לנו ברור כמה אנחנו רוצים את היד. או באם בן אדם משתמש הרבה בלדבר על עצמו, ופתאום אומרים לו שבוע לא לדבר על עצמו – פתאום הוא רואה כמה הוא אוהב לדבר על עצמו. כשהוא לא ידע לפני זה כמה הוא אוהב לדבר על עצמו. אומרים לו יום אחד אל תשתמש במילה אני – תדבר איתי על כל מה אתה רוצה, רק לא על עצמך, רק לא בגוף ראשון. כמה קשה יהיה לבן אדם הוא לא יודע לדבר על עצמו.
במצב הזה אדם שנמצא, שיש לו רצון ברמה של בחינה א', אז הוא נמצא במצב של חוסר זכירה. הוא לא זוכר את עצמו למה – כי אין לו מודעות על הרצון, כי הוא לא מרגיש את הרצון. תחשבו על אדם שקיבל ירושה , ואף אחד לא סיפר לו על כל. אם לא סיפרו לך על ירושה איך תהיה שמח על כך. איך אפשר להיות שמח אם לא סיפרו לך על זה? אותו דבר אם לא סיפרו לך שיש לך רצון להיות יהודי, איך תהיה שמח מלהיות יהודי. אם לא סיפרו לך איך לאהוב את הרצון לאהוב את האור, איך תגיע לזה? אם לא גילו לך את הרצון לאמת, איך תגיע לזה? לכן צריך לגלות את הרצונות קודם בחיים. בלי שמגלים אותם, אי אפשר באמת לחיות אותם.
לכן, מציאות האור (או מציאת האור) אצל האדם בלי הידיעה של הרצון – לא יכולה להביא סיפוק. חייבת להיות התפתחות הרצון וקניית מודעות לרצון בשביל להגיע להנאה.
מיהו ה"אני" של האדם? האני של האדם הוא הרצון לקבל. אבל האדם חייב להיות מודע ל-"אני" הזה שלו. המודעות הזאת אומרת – הרגש הרצון העצמי. לא מספיק שה"אני" הזה קיים בך, אתה צריך לדעת אותו. כל דבר שאני רוצה להיות מודע אליו, אני חייב להסתכל עליו מהצד. מה זה אומר "מהצד"? לוותר על האור שמונח בו. לוותר על עצמי בשלב מסוים להסתכל עליו מהצד. אם אני לא מוותר עליו, אז אני לא יכול להסתכל עליו, לוותר על הרגש ההנאה שבו. מצב הזה של בחינה א' – הוא כמו עובר במעי אימו. לא יכול הרגיש את עצמו. הוא אוכל מה שאימו אוכלת. הולך לאן שאימו הולכת. מצד אחד יש לו את כל האור. מצד שני הוא חסר מודעות לחלוטין. כדי לקנות את הבחינה הבאה, כדי לקנות אותה מודעות.. עוברים לבחינה ב'.
השורש של הרצון נקרא כתר.
- בחינה א'. נקראת חכמה.
- בחינה ב'. נקראת בינה.
- בחינה ג'. נקראת תפארת.
- ובחינה ד'. נקראת מלכות.
ואילו הן הבחינות כנגד השם יהו-ה.
קוצו של יוד הוא כנגד כתר.
י – כנגד חכמה.
ה' (הראשונה) – כנגד בינה.
ו' – כנגד התפארת (או זעיר אנפין).
ה' (האחרונה) – כנגד מלכות.
ואילו כנגד הבחינות שברצון – שורש, בחינה א', ב', ג' ו-ד'.
כתר או קוצו של יוד
אנחנו מתחילים לדבר מבחינת הכתר. והולכים ללמוד היום איך בונים אמביציה. מה עושים כדי לבנות רצון או אמביציה? אנחנו רוצים לראות איך בנוי רצון ולפי איך שנראה שבנוי הרצון – דרך זה נראה איך בונים אמביציה.
הבחינה הראשונה, היא הכתר, היא השורש. בחינת ההטבה של המשפיע. התכונה הזאת מכריחה את התפשטות האור שנקרא כתר. כתר זה מלשון "מכתר", מסובב, שהוא הסיבה לכל מה שקורה. כתר הוא גם כנגד תרי"ג מצוות + שבע מצוות מדרבנן – שתרי"ג ועוד שבע מצוות זה כתר.
האור הזה מכיל בתוכו את הרצון להשפיע. בתוך הרצון הזה יש שורש של רצון לקבל. אין עדיין רצון לקבל. אבל יש שורש לרצון לקבל. שאחרת למי הוא ישפיע?
הכתר מכונה רצון להשפיע. אבל לא להתבלבל זה לא הבורא. יש בכמה תורות, או בכמה צורות של פירוש של כתבי האר"י שיש בזה קצת - אני לא רוצה להגיד חוסר הבנה, אבל אולי חוסר הבהרה מספקת – וחושבים שהכתר זה אולי הבורא.
הכתר מבטא את הרצון הבורא בנברא, אבל לא את הבורא. כי יש שם שורש לרצון לקבל.
כל פעם שאנחנו מדברים ביציאה מעצמותו, אנחנו לא מדברים מהבורא, אלא מדברים מהנברא.
גם בשורשו של האדם, או בשורש של כל תכונה או בשורש של כל התגלות חיצונית יש בחינת התגלות של הבורא בנברא. כשאנחנו מדברים על רצון בדרך כלל את ארבע בחינת האלו לומדים באינסוף. אבל פה גם מדובר בכל רצון ורצון פרטי שמתגלה באדם. אז בכל רצון פרטי כזה, יש את הבחינה, שהיא הבחינה הראשונית, שהיא התגלות של הבורא בנברא.
הנקודה הזאת היא נקודת האמת הקיימת בכל דבר. היא חבויה, אינה מתגלה במציאות הנברא. היא המהות של כל דבר. היא לא נקראת מציאות כלפי מי שתופס את האמת בלבושים החיצוניים. למה. כי אי אפשר לתפוס את הנקודה הזאת. זה כמו משהו שקיים. אתה יודע שהוא קיים. אבל הוא קיים רק כשורש. כמו הגנים שיש באדם. לא תמיד הם באים לידי ביטוי. אבל כבר בנקודת ההזרעה יש את כל מה שיש באדם, זה קיים שם, כבר בנקודת הזרע של התפוח יש את כל מה שיש בעץ התפוח, זה קיים שם, אבל אי אפשר לתפוס את זה. ביולוג שיסתכל במיקרוסקופ אלקטרוני ודאי יראה את זה.
הכתר הוא הפוטנציאל האמיתי שנמצא בכל נברא. מי מבקש לחיות את הפוטנציאל הקיים בו צריך לגלות מהי הנקודה הזאת שבו. הנקודה הזאת לא תנוח כל זמן שהאדם לא יגלה אותה, היא תלחץ עליו. כמו שיש לבן אדם פוטנציאל להיות אומן, הוא יכול להיות גם זבלן, אבל כל הזמן יבער בו והוא יחפש בזבל בדיוק את העץ היפה הזה שדומה לארנבת ויגלף אותה. תמיד אנחנו נראה בו את הנפש של האומן, לכן כל אחד צריך לראות ולמצוא את הנקודה הזאת שבתוכו. היא לא מתבטאת בבת אחת, אבל לאט-לאט אפשר לבטא אותה. כל זמן שלא נחיה את הנקודה הזאת, נרגיש תסכול וחוסר סיפוק. זאת אומרת שאין לאן לברוח. את הנקודה הזאת אי אפשר לאתר אותה, אי אפשר להזיק לה, צריכים לגלות אותה. אין ברירה אלא לגלות אותה. הפוטנציאל חייב לצאת מהכוח אל הפועל. או בדרך של בחירה או בדרך של ייסורים. אז זאת הבחינה הראשונה. היא הנקודה השורשית שבכל דבר.
בחינה א' – חכמה
הנקודה השניה היא בחינת חכמה והיא בחינה א'. החכמה היא רצון לקבל שכבר קיים, אבל הוא מגיע יחד עם האור. הוא בא כבחינה אחת עם האור. עדיין לא מופרד הרצון לקבל מהאור. ולכן הרצון לקבל לא נבחן כדבר עצמאי. למשל האדם נולד עם ידיים, ואין לנו איזשהו רצון מיוחד ליד. אבל אם יגידו לנו שאנחנו נצטרך לא להשתמש עם היד שבוע, נומר אם נהיה לנו גבס ביד. אז אנחנו רואים שאנחנו מאוד מאוד רוצים את היד. כשלפני זה לא היה לנו ברור כמה אנחנו רוצים את היד. או באם בן אדם משתמש הרבה בלדבר על עצמו, ופתאום אומרים לו שבוע לא לדבר על עצמו – פתאום הוא רואה כמה הוא אוהב לדבר על עצמו. כשהוא לא ידע לפני זה כמה הוא אוהב לדבר על עצמו. אומרים לו יום אחד אל תשתמש במילה אני – תדבר איתי על כל מה אתה רוצה, רק לא על עצמך, רק לא בגוף ראשון. כמה קשה יהיה לבן אדם הוא לא יודע לדבר על עצמו.
במצב הזה אדם שנמצא, שיש לו רצון ברמה של בחינה א', אז הוא נמצא במצב של חוסר זכירה. הוא לא זוכר את עצמו למה – כי אין לו מודעות על הרצון, כי הוא לא מרגיש את הרצון. תחשבו על אדם שקיבל ירושה , ואף אחד לא סיפר לו על כל. אם לא סיפרו לך על ירושה איך תהיה שמח על כך. איך אפשר להיות שמח אם לא סיפרו לך על זה? אותו דבר אם לא סיפרו לך שיש לך רצון להיות יהודי, איך תהיה שמח מלהיות יהודי. אם לא סיפרו לך איך לאהוב את הרצון לאהוב את האור, איך תגיע לזה? אם לא גילו לך את הרצון לאמת, איך תגיע לזה? לכן צריך לגלות את הרצונות קודם בחיים. בלי שמגלים אותם, אי אפשר באמת לחיות אותם.
לכן, מציאות האור (או מציאת האור) אצל האדם בלי הידיעה של הרצון – לא יכולה להביא סיפוק. חייבת להיות התפתחות הרצון וקניית מודעות לרצון בשביל להגיע להנאה.
מיהו ה"אני" של האדם? האני של האדם הוא הרצון לקבל. אבל האדם חייב להיות מודע ל-"אני" הזה שלו. המודעות הזאת אומרת – הרגש הרצון העצמי. לא מספיק שה"אני" הזה קיים בך, אתה צריך לדעת אותו. כל דבר שאני רוצה להיות מודע אליו, אני חייב להסתכל עליו מהצד. מה זה אומר "מהצד"? לוותר על האור שמונח בו. לוותר על עצמי בשלב מסוים להסתכל עליו מהצד. אם אני לא מוותר עליו, אז אני לא יכול להסתכל עליו, לוותר על הרגש ההנאה שבו. מצב הזה של בחינה א' – הוא כמו עובר במעי אימו. לא יכול הרגיש את עצמו. הוא אוכל מה שאימו אוכלת. הולך לאן שאימו הולכת. מצד אחד יש לו את כל האור. מצד שני הוא חסר מודעות לחלוטין. כדי לקנות את הבחינה הבאה, כדי לקנות אותה מודעות.. עוברים לבחינה ב'.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה