--
מאת ישראל בן דוד
--
יש עניין גדול מאוד בכל הקשור לעשיית המצוות. כך הדגישו חז"ל ובפרט רבינו הקדוש, האר"י ז"ל. בעת העושה את המצווה, יכוון האדם שאינו עושה אותה המצווה כעבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס, אלא כבן שכל כוונתו לעשות רצון ונחת רוח לאביו שבשמיים (מתוך הקדמה לשער המצוות, כתבי האר"י).
--
מה החשיבות של רצון ה' ועשיית נחת רוח לבוראו? מהו הערך שמתממש בפעולת הכוונה הזאת? מה יחס שעלינו לקבוע לגבי עניין הכוונה? ואיך למעשה מכוונים?
--
וכך ממשיך רח"ו בהקדמה לשער המצוות ואומר שיש עניין גדול מאוד בכוונת העושה מצווה. כי לא מספיק שיעשה רק את המצווה, כי אם חשובה גם הכוונה. וסומך זאת לכך, שודאי יש שכר לכל מצווה, אבל בפועל לא כולם זוכים לקבל את השכר. ועל כך כמובן תוהה - למה?
--
התשובה היא הכוונה. מהי כוונה? כוונה היא מודעת של האדם בעת המצווה או במילים אחרות, איפה "ראש" והמחשבות שלו נמצאים.
--
כוונת העושה מצווה, השמחה והאמונה בגישתו למצווה זאת או אחרת - קובעים את התוצאת של העבודה רוחנית של בן אדם.
יש ערך הרבה יותר גבוה בכך שיכוון את לבו לדבר מסוים בשעת המצווה, מאשר לעשות אותה המצווה כמצוות אנשים מלומדה. המצוות ניתנו לנו כדי לזכך את מהותנו ולחבר אותנו למימד גבוה יותר של מציאות ה', דהיינו האור העליון. מי שמכוון לכך, זוכה לאט לאט לשים את כל מציאותו במקום החדש. מי שלא - נשאר ודועך במקומו, ועם זמן הופך את כל עבודתו הרוחנית לשגרה, ומשם הדרך ל.. קצרה מאוד.
--
חשוב להבין מהן המצוות. המצוות הם פעולות שמעבירות לחיבור לעולמות של קדושה ושפע, מחברות אותנו למעשה להקב"ה בעצמו. המצוות הן פעולות שניתנו לנו על ידי משה, עוד מאז מעמד הר סיני - והן הפעולות שמחברות אותנו לעולם שמעל הטבע הגשמי - העולם הרוחני.
--
למה חשוב לפעול את רצון ה'?
--
חכמת הקבלה מסבירה, שיש שני סוגיםשל רצונות.
- רצונות פרטיים (שלנו),
- ורצונות כללים - רצונות ברמה גבוהה יותר - ביניהם רצון ה' הוא למעשה הגדול מכולם, כי רצון ה' הוא למעשה אינסוף בעצמו.
ההיבט הכללי הזה, שהוא למעשה מימד האינסוף, טבעו - מעל הטבע. כך שאם אנחנו זוכים להתחבר לרצון הזה, גם אנחנו בעצמותנו נהיהים כאלו - מעל הטבע. זה למעשה הטבע האמיתי של בני ישראל. אנחנו לא גוף, אנחנו נשמה בתוך הגוף. המצוות אם כך, בהנתן כוונה מתאימה, סגולתם לחברנו לצד הנשמה שבתוכנו. חז"ל אומרים שזה הכלי היחידי למעשה שמאפשר את החיבור.
--
בדומה לזה, רח"ו נותן דוגמא עם כוונות שיש להצטייד בעת התפילה ובעת עסקנו תורה. וכך לשונו:
"וכן בעת שמתפלל לפניו יתברך, על איזו שאלה מן השאלות, כמו מזונות ועושר ובניו וכיוצא מזה, לא יתפלל לסיבת עצמו, שצריך לשאול אותה שאלה, אלא לקיים מצוותו יתברך, שנצטווינו שנתפלל אליו בעת צרותינו, כי הוא אליהנו, ואנחנו עמו ועבדיו, ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם, ואין לנו שום עזר אם לא ממנו יתברך, וישים כל בטחונו עליו."
בדומה להתייחסות זאת, גם בעסק התורה, ממליץ רח"ו לכוון את הלב לקונו, וזה לשונו:
"ואף גם בעסק התורה, אל יחשוב שעוסק בתורה כדי שידע מה שיש בה, אלא בעוסק בה כשור לעול וכחמור למשאוי - לקיים מצוות בוראו ולייחד קב"ה בשכינתיה, ע"י מצוות עסקו בתורה".
--
לדעתי, יש משהו חשוב ערך שמתממש בתפיסה הזאת והוא הקשר שלנו עם הבורא - והפעם אולי ברמה יותר אישית. האם ניסיתם פעם את הכוונה "להפסיק מעט" לפני מילה "אהבה" במקטע השני של שמע ישראל שמתחיל עם "והיה.."
--
והיה אם שמע תמשעו אל-מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום... ('פסיק מעט') .... .... לאהבה את ה' אלהיכם וכו'..
--
מה לדעתכם מתממש כאן? איזה ערך? איזה תחושה נוצרת בלב כתוצאה מהבנה הזאת שכל המצוות כולן למעשה באות בשביל דבר אחד, יחיד ומיוחד - לאהוב את ה' יתברך.
חשבתם פעם, מה קורה לאחד שאוהב את ה'? איזה בן אדם נהיה אותו אחד שלפתע מתחיל לאהוב אותו ית'?
ומה תהיו אתם כשלפתע תבקע מכם האהבה הזאת? מה תהיו ולאילו חיים תזכו כשהקשר יהפוך להיות יציב ותדיר?
--
דעו לכם, שאם ביכולתכם לדמיין מצב שכזה, בטח ובטח שאתם מסוגלים גם להגיע אליו. ויש מקום שנתבונן בזה..
--
ה' יעזור ונצליח להתחבר למימד החדש של אהבת ה'
מתוך יראה והתפעלות אמיתית בפניו ית'.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה