--
רבינו בחיי בספרו תורת חובות הלבבות נותן אבחנה ברורה לאיכויות האדם הבוטח על ה' להבדיל מזה שאינו בוטח.
--
מאמר זה יעסקו באבחנה שלישית - מבחן האמצעי - וזה לשונו:
הבוטח על ה' ואף על פי שהוא מתעסק בסיבות (דהיינו אמצעים להתפרנס), אינו סומך בליבו עליהן ואינו מקוה מהן תועלת ולא נזק בלי גזרת ה'. אלא מתעסק הוא בהן בבחירתו משמעת ה', אשר צוה להתעסק בעולם הזה לבנינו ולשכלולו.
--
כלומר איכות בולטת של האדם הבוטח על ה' שלמרות שמוצא לו דרך להתפרנס, לא באמת סומך על האמצעי הזה של פרנסה, אלא כשמו כן הוא - אמצעי - הינו מעין צינור, שהשפע שנגזר להגיע אליו על ידי ה', יגיע אליו. וכך ממשיך, הרב ומסביר, שמסיבה זו במידה ויצא לא איזה תועלת מדרך הפרנסה שבחר, או הצליח להמנע מאיזה נזק - נותן תודה לה' בלבד, ולא מתלהב יותר מידי מעסק או מקום עבודתו, ולא מוסיף בו דבקות - וכמובן לא משייך את הסיבה לאמצעי, אלא יודע להבחין בין העיקר לתפל ושם בטחונו חזק על ה' וליבו סמוך עליו בלי סיבות.
גם אם לא יקבל תועלת מהפרנסה, הרי אין הדבר גורם לו קוצר רוח, ואף לא יפסיק מלהתעסק בזה, כי כמו שאמרנו לעיל, הסיבה העיקרית שמפעילה את האדם הבוטח על ה', היא ציווי ה' לבנות ולשכלל את העולם.
--
מוסבר בקבלה ששפע שמקבל האדם במהלך השנה, נגזר עליו מראש השנה עד ראש השנה, ולא יקבל יותר ממה שנגזר לו. מכאן אפשר ללמוד, שאין סיבה להיות מוטרד, הרי השפע שנגזר בודאי יגיע לאדם. אלא עיקר ההתעסקות של האדם, מבחינת אופן ההשתדלות שבחר לצורך הפרנסה - לא בא אלא ממקום של קיום, בניה ושכלול העולם, ולא מסיבה שמזה צריך לבוא כסף. כי אם הכסף בא מה' בלבד.
--
להבדיל מזה, אחד שאינו בוטח על ה', שם את בטחונו בסיבות (דהיינו האמצעים לפרנסה - עסק, מקום עבודה או עסקה שצריך לעשות) מכיוון שכך, אם האמצעים הללו הביאו לא תועלת וסלקו איזה נזק, יקיר תודה לעצמו ויוסיף להתלהב מהאמצעי הזה שלו (כלומר נמצא כופר בעיקר שהוא ההבנה כי כל הכסף בא מה' ית'). לעמות זאת, אם לא רואה סימן לשפע באיזה עסק, יתקרר ויפנה לרוץ אחרי אמצעים (עסקים) אחרים.
--
מבחן האמצעי, אבחנה השניה הזאת, מלמד אותנו איפה להתמקד ועל מה לשים לב. לאן אנחנו נוטים את התקווה שלנו. האם הרדיפה או שבח של העסק מביא את השפע והפרנסה הטובה? שמא יש לנו את הבטחון הנדרש והיכולת לסמוך בלב על ה' ית' - שהפרנסה תגיע בכל מקרה, כל עוד אנחנו עושים את תפקידנו בעסק הזה.
--
ואם לא, מה אנחנו עושים עם זה?
--
ואם לא, מה אנחנו עושים עם זה?
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה