בטחון על ה' - מבחן התוצאה - (ז)

אבחנה שביעית ואחרונה שמשים רבינו בחיי בספרו חובות הלבבות על דעת בוטח על ה' הוא מבחן התוצאה. וזה לשונו:
--
והשביעי - שהבוטח על ה' לא יצטער על אי השגת דרישותיו ולא על העדר האהוב עליו ולא יאצר מצוי ולא ידאג להרבות על כלכלת יומו, לפי שאינו מטריד עצמו במה שיהיה למחרתו כיוון שאינו יודע את בוא קיצו.
אבחנה של תוצאה מכוונת את ההבנה על שני עניינים - האם האדם בעולמו מחפש למלא את רצונו והמילוי הזה הוא זה שמניע את נפשו לפעולה. וגם, הזכרון של המוות ואי הידיעה - מתי זה המוות יתפוס את האדם.
--
חכמת הקבלה מגלה שהמוות הגשמי אינו אמת, והאר"י הקדוש מדגיש, שמה שמכונה בעולמנו כמוות, אינו אלא התחלה של מהלך שבו הנשמה נפרדת מהאשליה של העולם החומר והזהות עם הגוף הגשמי אינו אלא לבוש של הנשמה, שלעולם לא נעלמת, כי אם רק הגוף. מכאן, לא ניתן להסיק שאבחנה של רבינו בחיי מכוונת לירא בפני המוות, כיישות ממשית, אלא כאל נקודת מפנה והתבוננות - מה עיקר ומה תפל לבן אדם שעושה את דרכו בעולם הזה.
--
מבחן התוצאה חשוב, אמנם לא מטעם תפיסת החיים כרדיפה אחרי מילוי של הרצונות כמטרה, אלא מה כן המטרה? המטרה היא תיקון הנפש, ושינוי ההתנהגות והתגובה שלה למצבים השוניפ הפוקדים אותה במסגרת החוויתית שבה נתונה - ולא היא העולם הגשמי.
--
המטרה היא שחלוף ההתכוונות הנפשית, המכונה בשפת הקבלה כוונה בעמנת לקבל לכוונה בעל מנת להשפיע, ולא התמקדות במילוי הרצונות כמטרה. בוטח על ה' אם כך נבחן כאחד שמזהה את המטרה וחיי אותה במלוא עוצמתו כאחד שמכיר בה באופן ממשי ולא רק בתאוריה.
--
והפחד בפני המוות, הוא היראה של הבוטח על ה', שסוף כל סוף אינו יודע כמה זמן נותר לו על מנת לנצל את המשאב הזה על מנת להשלים את המשימה במלואה. הרי ידוע שלכל אחד ימיו קצובים לו.
--
לעומת זאת, אחד שאינו בוטח על ה', רואה את העולם הזה ככל מה שקיים ושום לא מעבר לכך. מכאן, שרב דאגתו נמצא במילוי הרצונות כתכלית חייו. וכך, אם מתגלה תנועה נפשית של דאגה אם לא השיג את מה שחפץ, הרי ניתן להסיק מכך שההזדהות שלו ממוקדת במילוי צרכיו ולא במימוש התכלית הנשפית האמיתית שלו - להיות נותן ומשפיע.
--
ישראל בן דוד