מהי עבודה פנימית בנפש האדם?

מאת הרב אדם סיני

--

מהי עבודה פנימית?

--
העולם בנוי מב' הפכים. על האדם להביא עצמו אל המקום הנפשי, בו ב' ההפכים הללו מתקיימים באחדות. מקום זה נמצא בפנימיות האדם, בו קיים החיבור עם בורא עולם, בו כל ההפכים הם בסוד האחדות. ע"כ, רק עבודה פנימית, המשויכת לבורא, יכולה לתת תמורה זו של העבודה.

כאשר אדם אומר, שרוצה הוא עבודה פנימית, עליו להבין במה המדובר. כדי שלא ישקיע מאמץ סתמי, שאינו מובילו למטרתו הרצויה. עלול האדם, למצוא עצמו, לאחר שנים של מאמץ, ללא שום תוצאה פנימית. במצב זה יצטרך האדם לומר, כפי שהורונו חז"ל, "יגעת ולא מצאת, אל תאמין". אך החכם עיניו בראשו. הוא מכלכל צעדיו, באופן המתאים למטרתו.
פנימיות היא מושג יחסי, אך חוצה היא בכל רבדיה את הערכים הגשמיים, הנתפסים בחמשת חושנו. האדם צריך לפעול, כדי להשיג תמורה פנימית, מעבר לחמשת חושיו.

כסף, בתים, יופי חיצוני, ילדים מוצלחים, בריאות הגוף, אסטטיקה וכיוצא בזה, אינם מטרותיו של האדם, המחפש פנימיות. אסור לחשוק בדברים אלו מצד עצמם. אפשר וראוי לצרוך דברים אלו, מתוך היותם אמצעים לפנימיותו של האדם. אך אל לו לאדם להשתמש בכך, כתירוץ לכל מאווייו הגשמיים.
--

כיצד יבדוק האדם את סיבותיו האמיתיות למטרות הגשמיות שלו?
--

ה' יראה ללבב, ע"כ לא ניתן לבדוק את הדבר דרך הפעולה החיצונית. כוונת הפעולה היא המשאירה רושם באדם. הרשמים הם שבונים את נפש האדם. פרושיו של האדם למקרים, הם הבונים את רשמיו של האדם. אדם הרוצה לבדוק את עצמו, יבדוק כיצד מפרש את מעשיו, את המציאות, הנגלית לחושיו.

המקרה לא נועד לעצמו. המקרה הוא אמצעי, לדבר מה, שמעבר למקרה. כפי הכתוב (ויקרא פרק כ"ו פסוקים כ"ז-כ"ח) "ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם, אף אני, שבע על חטאתיכם".
קרי הוא מקרה. אומר הפסוק. אם אתם מבקשים רק את המקרה ולא מה שמעבר לו, אתן לכם לחיות רק את המקרים ולא מה שמעבר להם. מי שרוצה גשמיות בלבד, יקבל גשמיות בלבד. יש אנשים, שיכולים לשמוח מכך, היות ואינם צופים למקום רחוק. ע"כ מסביר הפסוק את התוצאה של הליכה זו, באומרו "וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם".

כאשר חברך נותן לך מתנה ואומר לך, שנותן לך את זה מתוך שנאה, אבל אין לו ברירה, כי אביו מכריח אותו. מדוע הינך כועס עליו? הרי עשה את הפעולה החיצונית, הנקראת קרי ואתה קיבלת את המתנה, שהיא המקרה החיצוני. מדוע אתה מבקש את הנפש, את כוונתו? יכול כל אחד להבין על פי דוגמא זו, שנפשו של האדם מחפשת מעבר למקרה. כאשר אנו באים במגע עם דברים חיצוניים, אנו שוכחים רעיון זה בנפשנו, היות ואנו רדופים אחרי המקרים עצמם מצד טבענו המורגש, הנמצא בשכחה. שאינו זוכר, שאף הוא עצמו מבקש את מה שמעבר למקרה.

טבענו המורגש נתון לתודעה הגשמית, בהיותו כזה, נתון הוא לתפיסה גשמית, המרגישה דרך החושים את המקרה בלבד. נפש האדם צריכה להעביר את המקרה לשפה של נפש. התרגום של הגשמיות לרוחניות בתוך האדם, היא העיקר אצל האדם. ללא כך, מדבר האדם בשפת שקר, הנקראת ארמית, אותיות רמאית.

על האדם, המחפש אמת, מונחת החובה להשתדל להשיג מטרה פנימית לפעולותיו החיצוניות. ראשית יתחיל האדם בסידור הכללי של חייו. יכוון האדם את כלל מציאותו בעולם הזה כאמצעי ולא כמטרה. אל לו לאדם יותר לומר, העיקר הבריאות. מעתה יאמר, העיקר הרוחניות.

אם אין רוחניות, אין צורך במקרה, אין צורך בחיים. כאשר אדם יפנים רעיון זה, לא יחשוש יותר לתת מאמץ גופני, כדי להשיג תמורה רוחנית. יעדיף האדם לתת כסף, אסטטיקה, מכונית יפה, עייפות גופנית, נוחות גשמית, וכיוצא בזה, כדי להשיג תמורה רוחנית. אפילו במחשבה אנוכית, משתלם לתת גשמיות תמורת רוחניות, היות ורוחניות זה באמת מה שנפשנו מחפשת. אם אינך מבין זאת, חזור לדוגמת המתנה של חברך. הפסק להיות רמאי. הפסק לחיות רק את הגשמיות. היא אמנם קיימת וצריך להשתמש בה, אבל רק כאמצעי. לזאת תכוון כאשר תקרא שתיים מקרא, המבטאת את האמת. שהאמת, כפולה היא, ואחד תרגום, כנגד הגשמיות, שרמאית היא.