מאת הרב אדם סיני
--
מהי גשמיות?
--
יסוד חשוב מאוד בתפיסת האדם את חייו, הוא יחסו לגשמיות. גשמיות לענייננו, הוא כל הנתפס בתודעתנו בגבולות של זמן ומקום. היות ופירוש החושים החיצונים מבטאים לנו את המציאות בגדרים של זמן ומקום, על כן החושים הם האיברים, המשמשים לקשר שלנו עם המציאות הגשמית. זמן ומקום כמושגים גשמיים מבטאים את ב' התפיסות הבאות:
א. זמן - עבר הווה ועתיד.
ב. מקום – מעלה מטה, ימין שמאל, פנים ואחור.
מה זה זמן?
אתמול פעלתי פעולה, שמבחינת התודעה הגשמית שלי, אינה קיימת היום. אתמול אכלתי גלידה ונפגשתי עם חברי, מבחינת התודעה הגשמית, המצב לא קיים עכשיו, אלא כזיכרון. הרצון שלי להיפגש מחר עם חברי, אינו ממשות מעשית לגבי, אלא רק תקווה עתידית. האנושות מלאה בספרי היסטוריה, המתארים את ההתרחשויות, שקרו ואינם. אנו מתבקשים ללמוד מהעבר לגבי ההווה ולתכנן את העתיד, על פי מה שלמדנו מהעבר. זו התפיסה הגשמית.
תפיסת הזמן הרוחנית, מעבר לתודעה הגשמית, מחשיבה את העבר והעתיד בהוויה אחת. העבר נמצא בפנמיות הפעולה, כסיבה המולידה את התוצאה ונמצאת עמה באותו זמן, באותו מעשה, באותו מצב. העתיד, נמצא במצב זה, כפוטנציאל של התהוות. כך שהעבר ההווה והעתיד קיימים כולם כאן ועכשיו בלי הפרש זמן. ההבדל בין המצבים, הוא רמת וסוג התהוותם, כאשר כולם נמצאים כפרטים בתוך הוויה כללית. פרטיותם מתבטאת בתפקידם להוויה הכללית. אדם יושב וקורא ספר, הוא נושם, הוא חושב, השמש מאירה וליבו פועם. יש לנו פה מספר פרטים, הפועלים בעת ובעונה אחת, השמש, האוויר, המוח, הלב, המחשבה. כל אחד לפי פרטיותו מהווה סיבה, הבונה את מצב של האדם, הקורא ספר. השוני בין כל הפרטים הוא הסיבה, התומכת בהוויה הכללית, הנקראת, אדם קורא ספר. כולם פועלים בעת ובעונה אחת ובכל זאת הם שונים. הם מהווים סיבות שונות. כך גם העבר הנפשי נמצא באדם, כסיבה הפועלת באדם, המהווה חלק מהתוצאה של ההרגשה במצב בו האדם נמצא. אנו אומנם לא מזהים, לא מרגישים את העבר כסיבה, כמציאות, אך אין שום דבר שנעלם מפעולות העבר. הכל קיים כאן ועכשיו, אך כנקודת התהוות שונה לגבי המצב העכשווי שלי. בהסתכלות גשמית מה שהיה איננו, בהסתכלות רוחנית אין העדר.
מה זה מקום?
כל עצם בגשמיות תופס מקום אחר במרחב. מדידת העצם נעה בערכים, הבונים את המרחב הגשמי. ערכים אלו בגשמיות נקראים, מעלה מטה, ימין שמאל, פנים אחור. מושגים אלו הם ענפים של מצבים רוחניים במרחב הנפשי של האדם. כאשר הכיסא שלי עומד במקום מסוים, הכיסא שלך לא יכול לעמוד שם. כאשר אני אומר, שאני בתל אביב, אז אני לא בירושלים. אם אומר, שירושלים ותל אביב זה במקום אחד, זה יסתור את התפיסה הגשמית. חישבו על ההבדל בין מוצק לגז. האוויר למשל נתפס ביחס לאבן, כנעדר ממקום מסוים, אלא שנמצא בכל מקום. מובן, שגם האוויר תופס מקום מסוים, אך רק לצורך ההמחשה. את היחס בין מקום רוחני לגשמי, ניתן להבין דרך ההבדל בין גז למוצק. כדי ללמוד על רוחניות, טוב להסתכל על נפש האדם. למשל הכוח ההרגשי יכול לתת לנו את ההבנה של מהו חוסר מקום. אני יכול להרגיש את ירושלים, גם כאשר הגוף בתל אביב. אני יכול לחשוב על ארצות הברית, כאשר אני, הגוף הגשמי שלי, בברית המועצות. משמע, שהמחשבה אינה מוגבלת במקום גשמי. אני יכול לחשוב גם על ארצות הברית ועל ברית המועצות בעת ובעונה אחת, הם תופסים מקום אחד במחשבתי, בכלל הנקרא מעצמות וכו'. יוצא, שהתפיסה הגשמית של מקום, מכריחה אותי להגדיר סביבה של אותו עצם, הנתפסת בחוש המישוש שלי. המודד מקום.
התפיסה של מקום וזמן היא המגדירה את התפיסה הגשמית. מובן, שממנה נובעות עוד סוגי תפיסות, המקובעות בתפיסה הגשמית, כמו למשל תנועה, העדר ותמורה. השאלה של לשם מה צריך את הגשמיות? היות והרוחניות היא נצחית, על כן הגשמיות אינה רק אשליה, הגשמיות היא סוג של תודעה, שמתקיימת, כדי לאמן אותנו לשכלול הרוחניות. שיכלול הרוחניות מתבטא, בשינוי הצורה של הסיבות, היוצרות את התוצאה. השינוי מתבטא בצורה שונה של אותו חומר רוחני. כל הפעילות של האדם בגשמיות, באה כדי לשנות את הצורה הרוחנית שלו, מהצורה של אנוכיות, לצורה של השפעה. כל השינוי מתבטא, רק בשינוי היחס בין הסיבות לתוצאות, בשוני בין אמצעי למטרה. במצב המקולקל הפרט הוא המטרה והכלל הוא האמצעי. במצב המתוקן הסדר מתהפך, הפרט הוא האמצעי והכלל הוא המטרה, הוא התוצאה. מהי פעולה גשמית ראויה? הגשמיות היא אמצעי לעורר את הרוחניות שבאדם. אין שום מטרה גשמית, העומדת בפני עצמה. לא כסף, לא כבוד, לא תאווה, לא גדילה, לא ממשלה, לא יופי, לא ייחוס, אלא כאמור, כל הגשמיות היא רק גירוי לפעולה רוחנית. היכן שהגשמיות נותנת לי גירוי לפעולה רוחנית ראויה המובילה אותי לתכלית, לשנות את צורתי להיות פרט הפועל למען הכלל, היא פעולה גשמית ראויה. היכן שאינה מגרה אותי באופן הנ"ל היא פעולה גשמית שאינה ראויה.
איך צריך להתייחס לגשמיות?
הגשמיות משולה לסימולציה של מטוס, בה הטייס צריך ללמוד לטוס. כל פעולה בסימולציה זו, המכשירה את האדם להיות טייס, היא פעולה נכונה. כל פעולה, שאינה מכשירתו לכך, היא פעולה שגויה. שהרי תכלית הסימולציה היא הכשרת האדם להיות טייס. תכלית הגשמיות להכשיר את האדם להיות אדם. להיות בעל כלי השפעה לקבלת האור האלוהי. להיות אדם מאמין.
א. זמן - עבר הווה ועתיד.
ב. מקום – מעלה מטה, ימין שמאל, פנים ואחור.
מה זה זמן?
אתמול פעלתי פעולה, שמבחינת התודעה הגשמית שלי, אינה קיימת היום. אתמול אכלתי גלידה ונפגשתי עם חברי, מבחינת התודעה הגשמית, המצב לא קיים עכשיו, אלא כזיכרון. הרצון שלי להיפגש מחר עם חברי, אינו ממשות מעשית לגבי, אלא רק תקווה עתידית. האנושות מלאה בספרי היסטוריה, המתארים את ההתרחשויות, שקרו ואינם. אנו מתבקשים ללמוד מהעבר לגבי ההווה ולתכנן את העתיד, על פי מה שלמדנו מהעבר. זו התפיסה הגשמית.
תפיסת הזמן הרוחנית, מעבר לתודעה הגשמית, מחשיבה את העבר והעתיד בהוויה אחת. העבר נמצא בפנמיות הפעולה, כסיבה המולידה את התוצאה ונמצאת עמה באותו זמן, באותו מעשה, באותו מצב. העתיד, נמצא במצב זה, כפוטנציאל של התהוות. כך שהעבר ההווה והעתיד קיימים כולם כאן ועכשיו בלי הפרש זמן. ההבדל בין המצבים, הוא רמת וסוג התהוותם, כאשר כולם נמצאים כפרטים בתוך הוויה כללית. פרטיותם מתבטאת בתפקידם להוויה הכללית. אדם יושב וקורא ספר, הוא נושם, הוא חושב, השמש מאירה וליבו פועם. יש לנו פה מספר פרטים, הפועלים בעת ובעונה אחת, השמש, האוויר, המוח, הלב, המחשבה. כל אחד לפי פרטיותו מהווה סיבה, הבונה את מצב של האדם, הקורא ספר. השוני בין כל הפרטים הוא הסיבה, התומכת בהוויה הכללית, הנקראת, אדם קורא ספר. כולם פועלים בעת ובעונה אחת ובכל זאת הם שונים. הם מהווים סיבות שונות. כך גם העבר הנפשי נמצא באדם, כסיבה הפועלת באדם, המהווה חלק מהתוצאה של ההרגשה במצב בו האדם נמצא. אנו אומנם לא מזהים, לא מרגישים את העבר כסיבה, כמציאות, אך אין שום דבר שנעלם מפעולות העבר. הכל קיים כאן ועכשיו, אך כנקודת התהוות שונה לגבי המצב העכשווי שלי. בהסתכלות גשמית מה שהיה איננו, בהסתכלות רוחנית אין העדר.
מה זה מקום?
כל עצם בגשמיות תופס מקום אחר במרחב. מדידת העצם נעה בערכים, הבונים את המרחב הגשמי. ערכים אלו בגשמיות נקראים, מעלה מטה, ימין שמאל, פנים אחור. מושגים אלו הם ענפים של מצבים רוחניים במרחב הנפשי של האדם. כאשר הכיסא שלי עומד במקום מסוים, הכיסא שלך לא יכול לעמוד שם. כאשר אני אומר, שאני בתל אביב, אז אני לא בירושלים. אם אומר, שירושלים ותל אביב זה במקום אחד, זה יסתור את התפיסה הגשמית. חישבו על ההבדל בין מוצק לגז. האוויר למשל נתפס ביחס לאבן, כנעדר ממקום מסוים, אלא שנמצא בכל מקום. מובן, שגם האוויר תופס מקום מסוים, אך רק לצורך ההמחשה. את היחס בין מקום רוחני לגשמי, ניתן להבין דרך ההבדל בין גז למוצק. כדי ללמוד על רוחניות, טוב להסתכל על נפש האדם. למשל הכוח ההרגשי יכול לתת לנו את ההבנה של מהו חוסר מקום. אני יכול להרגיש את ירושלים, גם כאשר הגוף בתל אביב. אני יכול לחשוב על ארצות הברית, כאשר אני, הגוף הגשמי שלי, בברית המועצות. משמע, שהמחשבה אינה מוגבלת במקום גשמי. אני יכול לחשוב גם על ארצות הברית ועל ברית המועצות בעת ובעונה אחת, הם תופסים מקום אחד במחשבתי, בכלל הנקרא מעצמות וכו'. יוצא, שהתפיסה הגשמית של מקום, מכריחה אותי להגדיר סביבה של אותו עצם, הנתפסת בחוש המישוש שלי. המודד מקום.
התפיסה של מקום וזמן היא המגדירה את התפיסה הגשמית. מובן, שממנה נובעות עוד סוגי תפיסות, המקובעות בתפיסה הגשמית, כמו למשל תנועה, העדר ותמורה. השאלה של לשם מה צריך את הגשמיות? היות והרוחניות היא נצחית, על כן הגשמיות אינה רק אשליה, הגשמיות היא סוג של תודעה, שמתקיימת, כדי לאמן אותנו לשכלול הרוחניות. שיכלול הרוחניות מתבטא, בשינוי הצורה של הסיבות, היוצרות את התוצאה. השינוי מתבטא בצורה שונה של אותו חומר רוחני. כל הפעילות של האדם בגשמיות, באה כדי לשנות את הצורה הרוחנית שלו, מהצורה של אנוכיות, לצורה של השפעה. כל השינוי מתבטא, רק בשינוי היחס בין הסיבות לתוצאות, בשוני בין אמצעי למטרה. במצב המקולקל הפרט הוא המטרה והכלל הוא האמצעי. במצב המתוקן הסדר מתהפך, הפרט הוא האמצעי והכלל הוא המטרה, הוא התוצאה. מהי פעולה גשמית ראויה? הגשמיות היא אמצעי לעורר את הרוחניות שבאדם. אין שום מטרה גשמית, העומדת בפני עצמה. לא כסף, לא כבוד, לא תאווה, לא גדילה, לא ממשלה, לא יופי, לא ייחוס, אלא כאמור, כל הגשמיות היא רק גירוי לפעולה רוחנית. היכן שהגשמיות נותנת לי גירוי לפעולה רוחנית ראויה המובילה אותי לתכלית, לשנות את צורתי להיות פרט הפועל למען הכלל, היא פעולה גשמית ראויה. היכן שאינה מגרה אותי באופן הנ"ל היא פעולה גשמית שאינה ראויה.
איך צריך להתייחס לגשמיות?
הגשמיות משולה לסימולציה של מטוס, בה הטייס צריך ללמוד לטוס. כל פעולה בסימולציה זו, המכשירה את האדם להיות טייס, היא פעולה נכונה. כל פעולה, שאינה מכשירתו לכך, היא פעולה שגויה. שהרי תכלית הסימולציה היא הכשרת האדם להיות טייס. תכלית הגשמיות להכשיר את האדם להיות אדם. להיות בעל כלי השפעה לקבלת האור האלוהי. להיות אדם מאמין.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה