אפקט העדר

מספר עובדות מעוררות השראה עבור המודעות שלנו לקרת ראש חודש ניסן:

- העורך המדעי של "טלגרף" האנגלי, רוג'ר הייפילד, פרסם ב-14.2 כתבה המוכיחה כי ההמון מתנהג כמו עדר כבשים. באופן עיוור נגרר ההמון אחר מנהיג אחד או שניים, בלי לחשוב מי הם ולאן הם מובילים אותו.

- מדענים מאוניברסיטת לידס באנגליה ערכו סדרת ניסויים שהראו כי מיעוט של 5 אחוז בעלי אינפורמציה, יכול לתת כיוון לקבוצה של 200 איש. העדר הולך אחרי המנהיגים בצורה בלתי מודעת - משתתפי הניסוי אפילו לא הכירו בעובדה שמישהו מוליך אותם.

- ואילו מדענים מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד הוכיחו שרוב האנשים מעדיפים להיגרר אחרי מנהיג גם אם הוא עצמו אינו יודע לאן ללכת.

כלים ואורות

שפת הקבלה משתמשת בשני מונחים מרכזיים להבנת המציאות של החיים שלנו, הן ברמה הפיזית הגשמית והן ברמה הרוחנית הפנימית. כלים ואורות אלו הם המושגים הבסיסיים ביותר להבנת המציאות שלנו בעיניי חכמה הקבלה.
מהו כלי? כלי הוא רצון. רצון לקבל. כל רצון. רצון לאכול. רצון לישון. רצון לקום ולעשות משהו. רצון להתחתן. רצון להיות אהוב, שמח או עצוב. כל סוג של רצון, מכונה בשפה הקבלה – כלי.
אור – לעומת זאת מוגדר ככל סוג של מילוי או הנאה שבאים למלא את הכלי. מימד האור הוא אינסופי והוא כולל בעצם כל סוג של מילוי שאנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו, ואף מעבר לזה. בין אם זה אכילה, סקס, שליטה, כבוד, כסף או חכמה. וגם רצונות עדינים יותר של אהבה, אור, ודאות, בטחון ושמחת חיים.
ברמות עמוקות יותר של מציאות כמו עולם המחשבה, רגש, זכרון או אינטואיציה – מונחים של אורות וכלים נשארים תקפים לחקירה והבנה של המציאות שלנו. מעתה למעשה, כל מפגש שלנו עם המציאות, בין עם זה תהליך עסקי החיצוני או חקירה של עולם הרגש פנימה, יכול וצריך להתבסס על ההבנה המרכזית הזאת של שני המימדים: כלים (מימד הקבלה) ואורות (מימד ההשפעה).
מקור המילה 'קבלה' גם הוא מגיע מאותו מונח של הרצון לקבל שלנו. המקובלים הקדמונים הבחינו ברצון הזה כאלמנט בסיסי המניע את המציאות של בני אדם. התבוננות מעמיקה יותר הביאה אותם למסקנה שמאחורי כל סוג של מילוי חיצוני לרצונות שלנו, מסתתר היבט עמוק פנימי יותר של שפע או מילוי. והוא הוא זה המכונה – האור.
במונחים העכשוויים של פיזיקה קוונטית, אפשר להמשיל את מושג של האור לאנרגיה. אמנם זה לא לגמרי מדויק, מכיוון שמונח האור רחב יותר ועמוק יותר מהבנות הנתונות שלנו לעולם החומר או חמשת החושים. אמנם, אותה אנרגיה או האור – הם המילוי או השפע האמיתיים שאנחנו צמאים למעשה לקבל בכל אקט התנועה שלנו בחיים. חשוב לזכור זאת, מכיוון שמכאן והלאה, האור הופך למטרה מרכזית במשחק החיים שלנו. הרי כל מה שאנחנו למעשה רוצים בחיים הוא אור. וכל עוד יש רצון לקבל ומסוגלות להחזיק, האור יהיה בבחינת המציאות הבלתי נפרדת מהחיים שלנו, בעזרת השם שנזכה, אמן ואמן.

כלים ואורות

שפת הקבלה משתמשת בשני מונחים מרכזיים להבנת המציאות של החיים שלנו, הן ברמה הפיזית הגשמית והן ברמה הרוחנית הפנימית. כלים ואורות אלו הם המושגים הבסיסיים ביותר להבנת המציאות שלנו בעיניי חכמה הקבלה.
מהו כלי? כלי הוא רצון. רצון לקבל. כל רצון. רצון לאכול. רצון לישון. רצון לקום ולעשות משהו. רצון להתחתן. רצון להיות אהוב, שמח או עצוב. כל סוג של רצון, מכונה בשפה הקבלה – כלי.
אור – לעומת זאת מוגדר ככל סוג של מילוי או הנאה שבאים למלא את הכלי. מימד האור הוא אינסופי והוא כולל בעצם כל סוג של מילוי שאנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו, ואף מעבר לזה. בין אם זה אכילה, סקס, שליטה, כבוד, כסף או חכמה. וגם רצונות עדינים יותר כמו אהבה, אור, ודאות, בטחון ושמחת חיים.
ברמות עמוקות יותר של מציאות כמו עולם המחשבה, רגש, זכרון או אינטואיציה – מונחים של אורות וכלים נשארים תקפים לחקירה והבנה של המציאות שלנו. מעתה למעשה, כל מפגש שלנו עם המציאות, בין עם זה תהליך עסקי החיצוני או חקירה של עולם הרגש פנימה, יכול וצריך להתבסס על ההבנה המרכזית הזאת של שני המימדים: כלים (מימד הקבלה) ואורות (מימד ההשפעה).
מקור המילה 'קבלה' גם הוא מגיע מאותו מונח של הרצון לקבל שלנו. המקובלים הקדמונים הבחינו ברצון הזה כאלמנט בסיסי המניע את המציאות של בני אדם. התבוננות מעמיקה יותר הביאה אותם למסקנה שמאחורי כל סוג של מילוי חיצוני לרצונות שלנו, מסתתר היבט עמוק פנימי יותר של שפע או מילוי. והוא הוא זה המכונה – האור.
במונחים העכשוויים של פיזיקה קוונטית, אפשר להמשיל את מושג של האור לאנרגיה. אמנם זה לא לגמרי מדויק, מכיוון שמונח האור רחב יותר ועמוק יותר מהבנות הנתונות שלנו לעולם החומר או חמשת החושים. אותה האנרגיה או האור – הם המילוי או השפע האמיתיים שאנחנו באמת צמאים לקבל בכל אקט התנועה שלנו בחיים. חשוב לזכור זאת, מכיוון שמכאן והלאה, האור הופך להיות המטרה המרכזית במשחק החיים. וכל דבר שאנחנו באמת רוצים בחיים למעשה הופך להיות - האור. כך שכל עוד יש את הרצון לקבל ומסוגלות להחזיק בו, האור יהיה חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו ושל החיים שלנו, בעזרת השם שנזכה, אמן ואמן.

ספר היצירה

התמצית של התמצית:

מגלה לנו אברהם אבינו בספר היצירה שהבורא ברא את העולם בשלושה ספרים: בספר, ספר וספור. והעיקר שבו שהעולם שאנחנו חיים בו מורכב מ-
- עשר ספירות
- 22 אותיות
- ארבע יסודות: אש, מים, אויר ואדמה (עפר)
- 12 מזלות ו-7 כוכבים
וגם, לנפש האדם שני קטבים (זכר ונקבה) ו-7 שערים.

קטע מתוך הספר:

“כשבא אברהם אבינו ע”ה הביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המילה. וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו את סודו משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה נהגן בשנים עשר מזלות” (ספר היצירה, פרק ‘ו, משנה ז’)

שפע, ענווה ועבודה רוחנית. האם יש קשר?

מאת ישראל בן דוד

--

אנשים רבים נתקלים בשלב מסוים במבוך הפנימי של עבודה רוחנית מול האתגר הכלכלי. הרי דרשו חז"ל (אבות, ד', א') איזהו עשיר השמח בחלקו. הלא נשמע תמוה? האם יהיה באשר יהיה לי, בין אם מעט או הרבה, עצם ההסתפקות שלי במה שיש יקבע את מידת החוויה של העושר שלי – מבחינה פנימית (רוחנית) וחיצונית (גשמית)?

במהלך החקירה האישית שלי אני נתקל עם מספר הבנות בסיסיות, ובהן אני רוצה לצרף ולשתף אתכם ואת עצמי במאמר הנוכחי:

- כסף או כל מימד של עושר חיצוני הוא פיקציה, אשליה. המימד של כסף לא באמת קיים. מה שכן קיים, זה הייצוג שלו בצורת מטבע. הכסף מייצג רעיון של מאמץ או האנרגיה של בני אדם שהשקיעו בטרנסקציה או יצירה של מוצר או שירות חדש המיועד לאנשים אחרים. מה שבעבר גובש כסחר חליפין, היום בא לידי ביטוי באמצעים אלקטרוניים וסימבוליים.

--

- מקור כל השפע כאנרגיה רוחנית לכל דבר הינו כנודע ה' ית' שמו לעולמי עד.

- כסף קשור לערך – ערך עצמי או הערכה של מאמץ הזולת, שלעתים בא בצורה של מקצוענות או מומחיות (היכולת לעשות משהו בצורה איכותית טובה יותר או פחות). העניין הוא לגמרי סובייקטיבי, כי אף אחד באמת לא יכול להעריך את הזולת, כי ערך שאני מקנה לעבודה שלי או לעצמי, לדוגמא, יהיה שונה מזה שחבר יכול להקנות. אם כך מדובר על מעמד של הסכמה מסוימת בין הפרטים (לדוגמא, מחיר השוק – שהוא ערך ניטרלי לחלוטין, שאפשר להחזיק בו בתור נקודת ייחוס התחלתית)

- כסף לא נוצר באמצעות עבודה. המאמץ של יצירת כסף באמצעות עבודה או מכירת זמן תמורת כסף, הינה שיטה פרימיטיבית למדי. ולמרות שהשיטה מרובה ונפוצה מאוד בעולם שלנו, אין לה שום ממשות, מבחינה הערך האמיתי שלה. צורה כזו של הרווחת כסף יותר קשורה למימד של עבדות (מעמד מצרים), שלצערנו היום רב העולם שרוי בו. בגלל זה השאיפה האישית שלי והמלצה חמה לזולת, לצאת מהמימד הזה ולהמלט ממנו מהר ככל האפשר.

- על מנת ליצור מימד של שפע מהכסף הקיים, מומלץ לעשר מעשר. זאת מצווה מפורשת מהתורה וכלי רוחני מוצק שבו משתמשים רבים מהעשירים בעולם כולו. הכלי נבדקף נמצא אמיתי ועובד ללא פשרות.

- כסף קשור לאנרגיה חיצונית ולא פנימית. בעבודה רוחנית אנחנו בדרך כלל משקיעים מאמץ על מנת להשתפר וזה נעשה בעיקר באמצעות עבודה על האגו. צריך להבין מה זה "אגו" לצורך העניין, אבל באופן עקרוני כשאנחנו מדברים על המאמץ שצריך להשקיע ביצירת שפע, לא בהכרח מדובר על מאמץ שהוא פנימי (עבודה על אגו, אנוכיות, גאווה, ענוה או שפלות). ואם יש קשר, אז צריך להבין מאוד-מאוד על מה ואיך בדיוק מדובר.

- כאן חשוב להוסיף מאמר מפורסם של שלמה המלך "עקב ענוה יראת ה', עושר, וכבוד וחיים". כלומר הענווה היא שורש לארבע דברים אלו שהם
1. יראת ה' – שזאת השגה רוחנית לפני מדרגת האהבה
2. עושר – עושר ממש
3. כבוד – תחושה של הערכה מעצמי ומזולת
4. חיים – חווית החיוניות ומלאות, אור ומילוי גם בחיים בבחינה הגשמית שלהם.

- כמו שאמרנו, עניות או ענוה, כפי שמכנים בה חז"ל, היא מעמד או חוויה פנימית. מבואר אצל רבינו בחיי (מדרש על התורה, פרשת ויקרא) שענווה היא מדרגת אמצע בין גאווה לשפלות. אבל יחד עם זאת מדובר על מעמד שהוא פנימי. כאשר כל מה שקשור לכסף, אני מבין, מדובר על מאמץ שמושקע בעמ"נ ליצור אנרגיה בכיוון חיצוני (אהבה כלפי אנשים הבאה לידי ביטוי באמצעות מוצרי איכות שאנחנו מייצרים ומעניקים לזולת, לדוגמא).

- מבדילים בין הויה – עשייה – ובעלות (בלעז: Being – Doing – Having ). להיות עשיר, לעשות פעולות של עשירים, ולהיות בעל נכסים של בן אדם עשיר. המיקוד המרכזי של אנשים עשירים, הוא ההוויה. ואי אפשר יהיה להתקדם לעשייה ובעלות על נכסים (שהם בחינת התוצאה) אם לא הגעתי למעמד שבו אני מאפשר לעצמי להיות בן אדם עשיר או להתנהג כאחד כזה. אמנם תמוה, איך היותי ענו וצנוע יכול להתקשר לחווית המלך או בן תורה שבי?

- התרבות שבה גדלתי ובה אני עדיין זוכה לחיות, רואה בכסף מעמד של כוח ושליטה. "עם כסף אפשר לקנות הכל". עם כסף אפשר להרשות לעצמי הרבה דברים במציאות הפיזית וגם רוחנית. קשה מאוד להתנתק מהפאזה התפיסתית הזאת, מכיוון שעל זה גדלתי. וגם כשאני משכנע את עצמי שהדבר לא קשור לעולם האמיתי כפי שהוא נברא וקיים מאז ראשית הבריאה, אני עדיין רואה במציאות של חיי היומיום (ובצורה מאוד חזקה) שהכסף קונה הכל. בכל זאת, קשה לא להאמין לחמשת החושים :)

- בהקשר לעניין של הכוח והשליטה – נוצרת אנרגיה של תלות ורצון להאחז במימד של כסף. לעתים קיים גם בילבול בין תפיסה של הכסף וערך הקיומי של העצמי. הלא כבר אמרנו שהעצמיות יש לה ערך מוחלט?

- לאחר הכל, תמוה במיוחד המאמר של יעקב אבינו לאליפז, הבן של עשיו, שבא להורגו – ציווה עליו יעקב לקחת ממנו את כל ממונו, כי העני מבחינת התורה נחשב כמת. מה אפשר ללמוד מזה? הנה הסיפור, למי שמתעניין:

- כשיצא יעקב מבאר שבע, רדף אליפז (בן עשיו) אחר יעקב להרגו במצוות אביו. כשהשיגו, ישב על-ידו בריחוק ארבע אמות והתחיל לבכות. אמר לו יעקב: למה אתה בוכה? אמר לו אליפז: אבי גזר עלי להרגך, וחייב אני לקיים מצוות אבי. ועד, שנשבע לכרות את ראשי, אם לא אביא את ראשך. ואני אי אפשי (איני רוצה) להרגך, כי אתה רבי שלימדתני תורה, ואיני יודע מה אעשה. אמר לו יעקב: "טול מה שבידי (ועל-ידי זה תקיים מצוות אביך), והעני חשוב כמת" (רש"י, בראשית כ"ט, י"א). ולעניין הראש (ראשי הכרות, שאביך ציווה להביא לו) תאמר לו, שפגע בך ארי וזרקת אותו (והשלכת את הראש לארי) להציל את נפשך. ונתרצה לו אליפז בזה, ונטל כל אשר לו וחזר למקומו.

והנה הרי השאלות שלי:

1. מהו המאמץ הפיזי או הרוחני שיש צורך להשקיע כדי לייצר כסף? האם הוא באמת נדרש? הרי אמרנו שהכסף לא בא כתוצאה מעבודה.
2. אם מדובר על מדרגה של בעלות, של "יש" חומרי מסוים, איך בכל זאת ובאיזה אופן מופעל כאן המאמץ הרוחני הפנימי?
3. אם שפע הוא מימד חיצוני, על איזה מאמץ רוחני פנימי אפשר לדבר?
4. מהי פעולת ההתנתקות מהרצון לאחוז בכסף? ואיך אפשר להגיע (והאם צריך) למעמד שבו אני מקבל הנאה בלי הרצון להאחז או להיות תלוי בכסף?
5. מהם המאמצים הראויים, לבן תורה או מי שעושה עבודה רוחנית בהקשר להרווחת הכסף? האם בהכרח מדובר ביצירת מוצרים בעלי איכות וערך לסביבה?

6. מהם אומדנים ראויים להשבחת איכות ויצירת ערך אמיתיים?
7. האם ראוי לרצות יותר כסף? ואיך זה לא סותר את המעמד של ענווה? היכן נכון וראוי לשים את הפוקוס או הדיפוקוס (והרי יובן העניין למבין :)?

טבעו של העולם הגשמי ואיך נכון להתיחס אליו

מאת הרב אדם סיני

--

מהי גשמיות?

--

יסוד חשוב מאוד בתפיסת האדם את חייו, הוא יחסו לגשמיות. גשמיות לענייננו, הוא כל הנתפס בתודעתנו בגבולות של זמן ומקום. היות ופירוש החושים החיצונים מבטאים לנו את המציאות בגדרים של זמן ומקום, על כן החושים הם האיברים, המשמשים לקשר שלנו עם המציאות הגשמית. זמן ומקום כמושגים גשמיים מבטאים את ב' התפיסות הבאות:
א. זמן - עבר הווה ועתיד.
ב. מקום – מעלה מטה, ימין שמאל, פנים ואחור.

מה זה זמן?

אתמול פעלתי פעולה, שמבחינת התודעה הגשמית שלי, אינה קיימת היום. אתמול אכלתי גלידה ונפגשתי עם חברי, מבחינת התודעה הגשמית, המצב לא קיים עכשיו, אלא כזיכרון. הרצון שלי להיפגש מחר עם חברי, אינו ממשות מעשית לגבי, אלא רק תקווה עתידית. האנושות מלאה בספרי היסטוריה, המתארים את ההתרחשויות, שקרו ואינם. אנו מתבקשים ללמוד מהעבר לגבי ההווה ולתכנן את העתיד, על פי מה שלמדנו מהעבר. זו התפיסה הגשמית.
תפיסת הזמן הרוחנית, מעבר לתודעה הגשמית, מחשיבה את העבר והעתיד בהוויה אחת. העבר נמצא בפנמיות הפעולה, כסיבה המולידה את התוצאה ונמצאת עמה באותו זמן, באותו מעשה, באותו מצב. העתיד, נמצא במצב זה, כפוטנציאל של התהוות. כך שהעבר ההווה והעתיד קיימים כולם כאן ועכשיו בלי הפרש זמן. ההבדל בין המצבים, הוא רמת וסוג התהוותם, כאשר כולם נמצאים כפרטים בתוך הוויה כללית. פרטיותם מתבטאת בתפקידם להוויה הכללית. אדם יושב וקורא ספר, הוא נושם, הוא חושב, השמש מאירה וליבו פועם. יש לנו פה מספר פרטים, הפועלים בעת ובעונה אחת, השמש, האוויר, המוח, הלב, המחשבה. כל אחד לפי פרטיותו מהווה סיבה, הבונה את מצב של האדם, הקורא ספר. השוני בין כל הפרטים הוא הסיבה, התומכת בהוויה הכללית, הנקראת, אדם קורא ספר. כולם פועלים בעת ובעונה אחת ובכל זאת הם שונים. הם מהווים סיבות שונות. כך גם העבר הנפשי נמצא באדם, כסיבה הפועלת באדם, המהווה חלק מהתוצאה של ההרגשה במצב בו האדם נמצא. אנו אומנם לא מזהים, לא מרגישים את העבר כסיבה, כמציאות, אך אין שום דבר שנעלם מפעולות העבר. הכל קיים כאן ועכשיו, אך כנקודת התהוות שונה לגבי המצב העכשווי שלי. בהסתכלות גשמית מה שהיה איננו, בהסתכלות רוחנית אין העדר.

מה זה מקום?

כל עצם בגשמיות תופס מקום אחר במרחב. מדידת העצם נעה בערכים, הבונים את המרחב הגשמי. ערכים אלו בגשמיות נקראים, מעלה מטה, ימין שמאל, פנים אחור. מושגים אלו הם ענפים של מצבים רוחניים במרחב הנפשי של האדם. כאשר הכיסא שלי עומד במקום מסוים, הכיסא שלך לא יכול לעמוד שם. כאשר אני אומר, שאני בתל אביב, אז אני לא בירושלים. אם אומר, שירושלים ותל אביב זה במקום אחד, זה יסתור את התפיסה הגשמית. חישבו על ההבדל בין מוצק לגז. האוויר למשל נתפס ביחס לאבן, כנעדר ממקום מסוים, אלא שנמצא בכל מקום. מובן, שגם האוויר תופס מקום מסוים, אך רק לצורך ההמחשה. את היחס בין מקום רוחני לגשמי, ניתן להבין דרך ההבדל בין גז למוצק. כדי ללמוד על רוחניות, טוב להסתכל על נפש האדם. למשל הכוח ההרגשי יכול לתת לנו את ההבנה של מהו חוסר מקום. אני יכול להרגיש את ירושלים, גם כאשר הגוף בתל אביב. אני יכול לחשוב על ארצות הברית, כאשר אני, הגוף הגשמי שלי, בברית המועצות. משמע, שהמחשבה אינה מוגבלת במקום גשמי. אני יכול לחשוב גם על ארצות הברית ועל ברית המועצות בעת ובעונה אחת, הם תופסים מקום אחד במחשבתי, בכלל הנקרא מעצמות וכו'. יוצא, שהתפיסה הגשמית של מקום, מכריחה אותי להגדיר סביבה של אותו עצם, הנתפסת בחוש המישוש שלי. המודד מקום.

התפיסה של מקום וזמן היא המגדירה את התפיסה הגשמית. מובן, שממנה נובעות עוד סוגי תפיסות, המקובעות בתפיסה הגשמית, כמו למשל תנועה, העדר ותמורה. השאלה של לשם מה צריך את הגשמיות? היות והרוחניות היא נצחית, על כן הגשמיות אינה רק אשליה, הגשמיות היא סוג של תודעה, שמתקיימת, כדי לאמן אותנו לשכלול הרוחניות. שיכלול הרוחניות מתבטא, בשינוי הצורה של הסיבות, היוצרות את התוצאה. השינוי מתבטא בצורה שונה של אותו חומר רוחני. כל הפעילות של האדם בגשמיות, באה כדי לשנות את הצורה הרוחנית שלו, מהצורה של אנוכיות, לצורה של השפעה. כל השינוי מתבטא, רק בשינוי היחס בין הסיבות לתוצאות, בשוני בין אמצעי למטרה. במצב המקולקל הפרט הוא המטרה והכלל הוא האמצעי. במצב המתוקן הסדר מתהפך, הפרט הוא האמצעי והכלל הוא המטרה, הוא התוצאה. מהי פעולה גשמית ראויה? הגשמיות היא אמצעי לעורר את הרוחניות שבאדם. אין שום מטרה גשמית, העומדת בפני עצמה. לא כסף, לא כבוד, לא תאווה, לא גדילה, לא ממשלה, לא יופי, לא ייחוס, אלא כאמור, כל הגשמיות היא רק גירוי לפעולה רוחנית. היכן שהגשמיות נותנת לי גירוי לפעולה רוחנית ראויה המובילה אותי לתכלית, לשנות את צורתי להיות פרט הפועל למען הכלל, היא פעולה גשמית ראויה. היכן שאינה מגרה אותי באופן הנ"ל היא פעולה גשמית שאינה ראויה.

איך צריך להתייחס לגשמיות?

הגשמיות משולה לסימולציה של מטוס, בה הטייס צריך ללמוד לטוס. כל פעולה בסימולציה זו, המכשירה את האדם להיות טייס, היא פעולה נכונה. כל פעולה, שאינה מכשירתו לכך, היא פעולה שגויה. שהרי תכלית הסימולציה היא הכשרת האדם להיות טייס. תכלית הגשמיות להכשיר את האדם להיות אדם. להיות בעל כלי השפעה לקבלת האור האלוהי. להיות אדם מאמין.

The Moses Code

The Moses Code

6th April 2008 Across The World

There's a Spark of God in Everyone of Us.

The Moses Code

ארבעת הכוחות הרוחניים

מאת פאולו קואלו

ארבעת הכוחות הבלתי נראים שמסוגלים לבנות את נפש האדם הם אהבה, מוות, עוצמה וזמן.
אנחנו חייבים לאהוב כי אנחנו ילדים של הבורא. ועלינו להיות מודעים למוות כדי להבין את החיים במלואם.
אנחנו צריכים להלחם כדי לגדול, אמנם בלי ליפול לפח של העוצמה שהישגנו במאבק. כי אנחנו יודעים שהעוצמה לשמה היא חסרת ערך.
לבסוף עלינו לקבל את העובדה שנשמתנו - למרות היותה אינסופית - ברגע נוכחי לכודה בנקודת זמן מסוימת - עם כל ההזדמנויות והמגבלות שבדבר. לכן עלינו להתנהג כאילו הזמן קיים, ולעשות הכל כדי להעריך את השנייה.
ארבעת הכוחות הללו לא יכולים להתפס כבעיות שעליהם אנחנו צריכים למצוא פתרון, כי הם מעבר לשליטתנו। במקום זאת, עלינו לקבל אותם ולאפשר להם להעניק את השיעור שעלינו ללמוד.

..