כוח הסליחה

--

--
סליחה, בשפה המדעית, מוגדר כתהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל האדם לחוש עלבון או כעס כלפי אדם אחר או מעשה שהוא ראה כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. סליחה יכולה להיות גם הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי שאיש נושא לרעהו.
איך מתייחסת תורת הקבלה לתהליך הסליחה ומהו הפתרון שעוזר לנו להגשים את המהלך בחיינו?
סליחה הינו תהליך של ניקוי הזיכרון מניסיון חיים שלילי. כה מכונה רשימות או התרשמויות מחוויות של העבר הבלתי רציות בתודעתנו. סליחה זהו מפתח לחירות. זוהי אחת הטכניקות החשובות בדרך ההתפתחות האישית והרוחנית שלנו. לעתים אנחנו מבקרים ושופטים, ובכך מבזבזים המון אנרגיה. והכל בשביל מה? כדי להוכיח לזולת שהם אשמים בכך ש"החיים שלנו לא בסדר”. או יותר מזה, "חייבים לנו דבר”. אותה אנרגיה שאנחנו מפנים כלפי גורם חיצוני, היינו בקלות יכולים להפנות ליצירת מהלך חדש בחיים שלנו – להוליד ילד או להקים עסק מצליח ומשגשג. אמנם אותם מילים, מעשים או עלבונות שזיכרון שלנו שומר בליבנו – מטיל עלינו משא כבד של חוסר הצלחה ולעתים ביש מזל שעוקב אחרינו שנים רבות.
לא משנה מהו נושא האשמה או העלבון שלנו. הרי אין צורך לרדוף אחרי אותו הנושא, אלא לעבוד עם תחושה או חוסר הבנה שלנו, אשר סוגרים בפנינו את העולם.
סליחה – אינו סתם מעשה של נימוס או אצילות נפש בעל השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת. זוהי גם ובעיקר עבודה של קארמה או כפי שמכנה בה שפת הקבלה – תהליך התיקון.
מה משמשעות של סליחה? סליחה זהו תהליך פנימי אשר מאזן אותנו עם עצמנו ועם האנשים מסביבנו.
תהליך הסליחה מתחיל עם מחשבה ראשונה שאנחנו צריכים לסלוח למישהו. ככל שאנחנו חושבים על זה יותר, המחשבה מהדהדת ומתגבשת בתוכנו. ובשלב מסוים, במודע או לא במודע, אנחנו בוחרים את הרגע הנכון לסלוח. להגיע לשלווה וחירות נפשית אמיתית ניתן רק באמצעות הסליחה.
האם קיבלתם החלטה לסלוח? אם כן מדיטציה הבאה לסליחה יכולה לעזור לכם להשתחרר מכל דבר שמדאיג אתכם וסערת נפש שמטרידה את נפשכם.

--

מדיטציה קבלית

--

דמיינו את עצמכם במקום רגוע. עצמו את העיניים, והרפו את הגוף. תנו לכוח של אור לשטוף אתכם. באמצעות כוח האותיות העבריות (ס.ל.ח), הזרימו את האנרגיה באור לבן בוהק דרך קודקוד הראש אל כל הגוף, ואפשרו לכוח של סליחה להכנס אל לבכם. קבלו את נושא העלבון בלב שלם וסלחו לו. אפשרו לכוח חיובי להתעורר ולהפיג את הכעסים של העבר. רגע חדש נולד. חיים חדשים נולדים. כאן ועכשיו.
--

תזכרו, כמו כל דבר, גם התהליך של סליחה הוא קודם כל עניין של החלטה.

--

אותיות ס.ל.ח גימטריה 98 (60+30+8). וגם, צח (90+8).

איך להיות מיליונרים ברגע זה?

מאת שי טובלי

--

מתי בפעם האחרונה עצרנו לחשוב על היחס שלנו לכסף? אם לרגע אחד נהגה בשאלה הזאת, אנחנו עשויים לראות שהיחס שלנו לכסף יכול לשקף במידה רבה מי אנחנו חושבים שאנחנו, מהי התפישה העצמית שלנו ובאיזה מצב של התפתחות אנו מצויים. היחס שלנו לכסף יכול לשקף את תפישתנו העצמית כמקור של שפע או כאנרגיה של דלות. כאשר נתפוש זאת כך, נבין שאיננו יכולים להשאיר את הקשר שלנו עם כסף במסגרת של יחס אמביוולנטי או לא מטופל. מאחר שמדובר כאן במידה רבה בתפישה העצמית הבסיסית ביותר שלנו, הקשר עם כסף חייב להפוך לחלק בלתי נפרד מהמסע הרוחני, ממסע של התפתחות וצמיחה. בכל הנוגע לכסף, לרוב אנו ממוקדים במישור אחד: המישור שבו אנו מקבלים כסף. אנחנו מרגישים פחות מאושרים כשאנו נותנים כסף מאשר כשאנחנו מקבלים כסף. המשמעות היא שכסף עבור רובנו הוא המקום שבו אנחנו לוקחים או מקבלים בחיים. זה המצב המועדף עלינו, מפני שכאשר אנחנו מקבלים כסף אנו יכולים לקנות כל מיני דברים, לספק את הצרכים ההישרדותיים הבסיסיים ביותר שלנו ולחיות בצורה נאותה. יתרה מכך, התפישה הנהוגה של שפע היא תפישה שבה אנחנו מקבלים הרבה כלומר, שלנו יש שפע. עלינו להבין שברמות האינסטינקטיביות, האימפולסיביות, הראשוניות ביותר של האדם, האקט של הענקת כסף הוא באופן לא מודע אקט אנטי הישרדותי, מסוכן, מפני שמדובר בנתינה של משהו שהוא הבסיס המקיים אותנו. לכן, אנחנו אוהבים סרטים כמו The Secret או ספרים כמו 'אבא עשיר, אבא עני', ומנסים להפעיל סוג של חשיבה שממגנטת אלינו שפע. החשיבה הזאת היא תוצאה של תפישה עצמית של דלות בחיינו, אחרת לשם מה למגנט אלינו שפע? כל עוד אנחנו ממוקדים במגנוט שפע לעצמנו, אנו מקבעים את תפישתנו העצמית בתפישה של דלות ואז עלינו להיות כל הזמן במצב של שליטה ביחס למציאות. אולם בעולמנו המציאות של כסף חייבת להיות מציאות נזילה, ולכן שליטה מתמדת במציאות היא לא גישה נכונה לכסף. כסף חייב להיות זרימה מתמדת, והזרימה מתחילה להתאפשר רק כאשר המיקוד עובר לאקט הנתינה, להענקה. אם כן, אפשרות חדשה של פעולה היא להסיט את האנרגיה מקבלת הכסף לנתינת הכסף. פירושו של דבר שתשומת הלב שלנו מתחילה להיות ממוקדת בלתת כסף. הכוונה היא לא פשוט לפזר כסף, אלא להתחיל להזרים את עצמנו דרך נתינת הכסף כאקט של הענקה. אז המשמעות היא שלא רק שאיננו חוששים לגורלנו, ולא רק שאיננו עסוקים בכמה כסף נכנס לחשבון הבנק שלנו כדי שנוכל לשרוד, אלא שאנחנו יותר משמחים - כאקט של שפע ,כביטוי של שפע - לתת כסף. אנחנו שמחים יותר לתת כסף מאשר לקבל אותו. זה אמר שכאשר אנחנו רוכשים משהו, אנחנו ממוקדים בכל האנשים שלהם אנחנו מעניקים את הכסף. כשאנחנו רושמים צ’ק או משלמים עבור דבר מה, עלינו למקד את עצמנו באחד שמקבל, למקד את עצמנו באקט ההענקה. כך אנו יכולים להעניק לעצמנו את התפישה העצמית הזאת של שפע, את החוויה ששפע הוא מי שאנחנו: אנחנו המקור שמזרים את הכסף ולא הכלי אשר מקבל את הכסף. יש רק דרך אחת לחיות את החיים, והדרך הזאת היא לחיות אותם כהענקה. איך יודעים את זה? מכיוון שברגע שמתחילים לחיות מתוך תפישה עצמית של שפע, חשים שזו הדרך המתגמלת היחידה. בכל דרך אחרת נחווה את עצמנו כעניים. הצרכים שלנו רק יגאו, כאילו שאין סוף לתחושת הצורך המתמיד - וזו תחושה בלתי נסבלת. ככל שיש פחות הענקה, נוצרת תרבות שממוקדת בעיקר בהגשמת צרכיו של ה'אני', של היחיד. ככל שיש פחות ופחות הענקה, יש יותר ויותר כניסה אל תוך עולם של פנטזיות, שבו נראה שלצרכים הנפשיים והפסיכולוגיים שלנו אין סוף, וככל שתהיה פחות הענקה, כך עולם זה של פנטזיות יהפוך לענק ומורכב יותר ויותר. נרגיש שאנו רוצים כל כך הרבה כל הזמן, ולעולם לא נהיה מסופקים. לעומת זאת, כאשר החץ הופך לחץ של הענקה, מה שקורה הוא שהעולם הזה מתנפץ, הוא לא ניזון יותר אנרגטית. ואז אנו עשויים לגלות שהצורך האמיתי שלנו (אם היה לנו אי פעם צורך) הוא להעניק. לכן, בשלב הראשון ההנחיה היא להתעלם למשך חודש מכל דאגה הקשורה להכנסות ולהיות ממוקדים רק באקט הנתינה, אקט הזרמת השפע. כעבור חודש ניתן לבוא במגע עם התחושה של היותנו מקור. ברגע שאנחנו חווים את עצמנו כמקור, אנחנו מתחילים לכלול בחוויה הזאת קבלה לשם הענקה במשך חודש נוסף. כעבור חודשיים כאלה, באופן ספונטני, התפישה העצמית שלנו ממוקדת בהענקה ואז מתחיל לקרות משהו מאוד מעניין. מה שקורה הוא שברגע שהתפישה העצמית שלנו הופכת למקור של שפע, וממוקדת ללא הרף בנתינה, אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מקבלים כסף בדרכים לא צפויות. כסף אינו נפרד מהלב. ברגע שמחוללים את השינוי - ברגע שמקשרים לב עם כסף ומעבירים את המיקוד אל אקט הנתינה - מה שקורה הוא שכל מה שיש בחיים הוא רק יותר ויותר נתינה והענקה. ברגע שאנחנו הופכים להיות קרן של הענקה מתמדת, הקרן הזאת מושכת אליה את כל האלמנטים החיוביים בבריאה של כדור הארץ והכסף הופך להיות מקור של חגיגה ולא של דאגה.

חג הפסח – לחירות אמיתית גם מרגשות אשם

--

מאת ישראל בן דוד
--

--

פסח, הוא חג החירות מאגו. בשפה הקבלית, האגו מוגדר כרצון לקבל לעצמו והוא משלב בתוכו אנוכיות וגאווה יחדיו. במאזן האנרגיה השנתי, משמעות של החג להשתחרר מכבלי האגו או ברמה האנרגטית מתחושת החשיבות שאנחנו מעניקים לעצמנו או ליעדים שברצוננו להשיג בחיים. מבדילים בין שני סוגים של חשיבות. חשיבות פנימית (כשאדם רואה את עצמו כפרסונה חשובה) לבין חשיבות חיצונית (כאשר בן אדם מקנה חשיבות יתר לתהליך או יעד מסוים שלקח על עצמו בחיים). שני היבטים אלו של חשיבות מייצרים עודף אנרגטי שמחייב את הכוחות האוניברסליים של הייקום להוריד רמת החשיבות המדומה שלנו.. לאפס. בדרך כלל הדבר כרוך בפגיעה בגורם המעורר את החשיבות, במילים אחרות, בנו או ב"אני” שלנו. והתוצאה לרב כואבת מאוד.
תחושת החשיבות הממלאת אותנו בדרך המסע הנפשי שלנו הינה האויב המרכזי לעבר החירות האמיתית שלנו. למעשה, במרחב האפשרויות הדרך היעילה להגיע ליעדים שלנו הופך לעניין פשוט, כאשר אנחנו מבינים שההצלחה הוא עניין של בחירה. ברגע שאנחנו משתחררים ממשאות כבדים של חשיבות יתר שאנחנו מעניקים לעצמנו וליעדים שלנו, משתחררים מדימויים כושלים שהאגו מעניק והערכות סרק המיותרות המתלוות לכך, החיים הופכים להיות קלים יותר, פשוטים יותר ומלאים במשמעות אמיתית.

איך חג הפסח יכול לעזור?

לפי השיטה הקבלית, בחג הפסח מתגלה אנרגיה מיוחדת,המכונה בשפת הקבלה – אור, שמאפשרת לשחרר אותנו מכבלי המוות של מצרים. במילים אחרות, מהחשיבות המדומה המופיעה בחיים שלנו. לחם עוני (מלשון ענווה – שהיא ההיפך הגמור מהגאווה) או המצה, הוא הכלי המרכזי להפעלת השיטה והוא אחד מ-15 השלבים שחלים במהלך החג, שמאפשרים לאנרגיה הזאת להתגלות בפועל בחיים שלנו למשך שנת חיים שלמה.

איך מעורבים רגשות אשם בעניין הדימוי העצמי שלנו?

דימוי עצמי נמוך (או גבוה) הוא אחד השיטות להפעיל חוסר איזון אנרגטי בחיים שלנו. דימוי עצמי מונע מאיתנו להתחבר לרצון האמיתי בתוכנו ולבקש את הדבר השלם, את הרצון הנכון והאמיתי באמת - לא דבר מתפשר - ויהיה גדול באשר יהיה. שורש הדימוי העצמי לא מאוזן הוא רגשות אשם.
היבטים נוספים של רגשי אשם כפי שמתגלים בתודעתנו פנימה ומכוונים אותנו לקבל את ההיפך המוחלט ממה שאנחנו באמת רוצים בחיים הם
- פחד בפני עונש
- דימוי עצמי או הערכה עצמית נמוכים או גבוהים מידי.
- שליטה - ניסיון לחזק עמדה ביחס לאחרים. כלומר לא באופן מוחלט אלא בהשוואה לזולת. המטרה הסמויה בדרך כלל, להשיג תחושת ערך עצמי בעיני עצמינו. היבט נוסף של שליטה יכול לבוא לידי ביטוי גם בנטייה של אנשים להתכופף למרות של אחרים.
- שפיטה עצמית
--

מהו המקור של רגשות אשם?

מקור של רגשות אשם טמון במעשה בלתי הגון. איך הדבר משתלשל? אחרי שאנחנו מכירים בעובדה שעשינו משהו "רע", אנחנו מאפשרים בתוכנו להכיר בכך שאנחנו אשמים ואנחנו "ראויים" לשאת את העונש. מן "מגיע לי עונש" כזה שהולך איתנו ומלווה אותנו לאורך הדרך. במקום להכיר בעובדה ולהפרד מהתחושה בשלום ומיד, אנחנו נוטים לסחוב את האשמה בתודעה שלנו.

הנקודה הזאת חשובה במיוחד להבנה מכיוון שהיא המפתח המקורי והחזק ביותר לחירות שלנו. למה? כי ברגע שקיבלנו על עצמנו את "האשם" במקום לוותר עליו, אנחנו מסגלים ומזמינים לעצמנו סיטואציות בהם - נותנים פתח לייקום לספק לנו את המבוקש. הייקום שטבעו לדאוג לנו, מספק את הסחורה והתוצאות לעתים קרובות נושאות נזק רב.

רגשות אשם הם נקודה פנימית עמוקה וחזקה מאוד, שראויה להתבוננות..

מה הם הפתרונות המעשיים להפטר מרגשות אשם?

--

להתבונן פנימה בלב ובנפש, ולהכיר בהיבטים וסיטואציות בחיים בהם התחושה עולה או מתעוררת. להגיע להחלטה וכוונה פנימית ברורה להיטהר, ולהמשיך בתדר חדש, נקי יותר, פתוח יותר, חזק יותר – העבודה נעשית בעיקר פנימה בתוך הנפש, והפעולה הנדרשת צריכה לבוא מתוך הכוח החיובי של האור בתוכנו.
בנוסף אפשר לתרגל פעולות הבאות:

1. לבקש סליחה (מספיק גם רק פעם אחת)

--
2. לוותר על הנטייה להצטדק

--
3. להבא לפעול דברים טובים

--
4. מדיטציה קבלית - לכוון על אותיות העבריות (ראה ספרו של יהודה ברג "72 שמות"). צירופים מומלצים:
- ה.ח.ש – טיהור והינתקות מרגשי אשם
- ה.ה.ה – צירוף המחבר אותנו לכוח ההערכה עצמית.
- ר.ה.ע – גילוי היהלום הגולמי בתוכנו.

--
5. לפעול לפי האמת הפנימית - החזון והמשמעות האמיתית של התכלית הנעלה שלנו. מסופר על אסירים פוליטיים בבתי כלא רוסיים. במטרה לשבור אותם, השלטונות הסובייטיים הכניסו את האסירים לתאים עם פושעים פליליים כבדים במיוחד. למרבה הפלא, אף אחד לא היה נוגע בהם. לעתים אף הפוך מכך. ולמה? כי בתת הכרה, אנשים מסביב הרגישו שמדובר באישיות, ונהגו להתעלם מהם. ולעתים אף העריצו אותם.

--
6. עבודת הקרבנות – פתרון נוסף ולא פחות מסתורי הוא עבודה שמקורה בהקרבת קורבנות בבית המקדש. אחד הקרבנות נקרא קורבן אשם. בכל סידור תפילה מיד אחרי פיטום הקטורת ותפילת 'אנא בכוח' של השחרית, מובאת משנה על קרבן האשם, שנהגו להקריב הכהנים בבית המקדש. כידוע היום במקום להקריב את הקורבן, אנחנו אומרים את התפילות בפה. ( ונשלמה פרים שפתינו'). אני מאמין שבצורה אסוציאטיבית קריאת המשנה הזאת – גם היא בכוחה לנטרל את ההשפעה השלילית של המשא הכבד של תחושת האשם. כידוע התורה היא התרופה הטובה לכל תקלה.

--

קרבן אשם בתלמוד:
דף נד,משנה ב זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה לכל מאכל ליום ולילה עד חצות:

--

7. לפרגן לזולת – לטפח את היכולות, הכישורים והערך העצמי של האנשים מסביבך. הסוד: מה שאנחנו ממשדרים לייקום, משודר אלינו בחזרה. בכפל כפליים.

--

אני מאחל לנו שחרור מוחלט מכבלי האגו והשגת חירות אמיתית בחג פסח הקרוב, לנו ולכל עם ישראל, אמן.