עץ החיים הקבלי והדינמיקה של תהליכי מודעות

 

--

מאמר נפלא של עיבל לשם רמתי הנושא את כותרת ספרה "עץ החיים הקבלי והדינמיקה של תהליכי מודעות". שקראתי באתר אמא אדמה. מוצג כאן במלואו.

--

בספר זה ימצא הקורא הדרכה כיצד ניתן להיעזר בספירות עץ החיים הקבלי בכדי למוסס פחדים ודפוסי הגנה ישנים שהפכו את לבו סלעי אטום, ובודד, וזאת באמצעות דיבור חומל ומשרה אמון, בחינת "דבר אל הסלע" כך שהסלע הזה יהפוך שוב לעילוס אוהב.

לצורך זה, בחלק הראשון של הספר, נערוך התבוננות מעמיקה בטבעה של המציאות מנקודת מבט קבלית, מדעית ופילוסופית. בהמשך ננסה למצוא הסברים ודוגמאות מוחשיות כיצד ניתן להיעזר במודל עץ החיים, ובמיוחד בדינימקה של הספירות כתר דעת ומלכות, על מנת לחולל שינויים משמעותיים בחיינו.

בספרי הקודם אייזק ניוטון ובית המקדש, הסברתי באריכות את השקפת העולם המדעית/קבלית ואת החיבור המופלא בין חומר/רוח. בספר זה אתמקד יותר בעיצוב הכלים הרוחניים והפסיכולוגים באמצעותם נסגל לעצמנו את אמנות האלכימיה הרגשית, שעיקר ענינה ליטול מאסה של יסוד רגשי כבד שיצרה המגננה הנפשית שלנו ולהפכו חזרה לזהב צרוף של אהבה והרמוניה עם ההוויה כולה.

תהליך זה אינו חייב להיות מייסר. אנו נלמד איך להפיק את הזהב באופן כזה, שהתהליך עצמו יהיה אף הוא מעניין ומענג, שהרי, מן הראוי להשיג מטרה קדושה ומענגת באמצעים קדושים ומענגים ככל האפשר.

אין זה קל להיכנס לעל-מודע שלנו, לאותו מקום המחובר תמיד לנביעת האינסוף של החכמה והאור האלוהיים. ואין זה קל להיכנס לתת-מודע שלנו, אשר תכופות מכיל כה הרבה חוויות של נטישה ופציעות רגשיות. ולא רק הכניסה היא קשה. לעתים קרובות, היציאה היא קשה לא פחות.

ברמה האישית, לכל אחד מאיתנו יש פרד"ס מסוכן שצריך לדעת להיכנס אליו בשלום ולצאת ממנו בשלום. מכל אותם ארבעה תנאים גדולים שנכנסו לפרד"ס רק אחד זכה להיכנס ולצאת בשלום והוא רבי עקיבא. להבין את סוד הצלחתו של רבי עקיבא יהיה עלינו ללמוד הרבה על חוק הפעולה והתגובה השולט בכל רמות ההוויה. הבנה יסודית של חוק זה והיכולת להשתמש בו באלגנטיות בחיי היום יום יכולים לאפשר טיול מהנה בפרד"ס, מבלי להיפגע מסכנותיו.

הקבלה, תורת הסוד היהודית, אומרת, שהעולם נברא על פי מחשבתו הקדומה של הבורא שהיא התורה. התורה היא סוד האדם – סיפור נפילתו ותיקונו. ידועה אמרתו של ר נחמן מברסלב: "ודע, כי כל התורה היא האדם." אך להבין את האדם על כל נפתוליו, מכאוביו ושמחותיו צריך נשמה עדינה, חכמה ורחומה, שמסוגלת לראות את עצמה פנים אל פנים.

כאשר אנו מנסים להבין את הסוד הזה, אנו מגלים שסוגיית הטוב והרע היא מרכזית ויש בה עומק בתוך עומק. הטוב טבוע בנו, בעצם הוויתנו, שהרי כל אחד נברא ונולד בצלם אלהים. בתפילה אנו אומרים, "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא". בכך, אנו מאשרים לעצמנו חווית יסוד עמוקה, שאין במהות שלנו רוע אמיתי, שאף אחד מאיתנו אינו ממש רשע. אם כן, מאין הרוע והרשע, מאין היצר הרע שלנו?

התורה נתנה לכך תשובות אחדות, אך אני אימצתי בעיקר את זו שאת אמיתותה יכולתי לזהות בתוך עצמי, מתוך הסתכלות ישירה. למעשה, הפיסיקה של ניוטון הפכה לי לא רק למטאפיסיקה אלא גם למעין פסיכולוגיה רוחנית. כאשר מופעל על האדם כוח חיצוני גס, הנפש מיד מנסה לבלום כח זה בעזרת מנגנוני ההגנה השונים. היא עוטפת את עצמה בקליפות. היא עשויה להפוך את עצמה לסלע, בנסיון לאטום את עצמה מההשפעה החיצונית הפוצעת.

במיתולוגיה היוונית, דמותה של מדוזה, האישה/מפלצת ששער ראשה נחשים, מגלמת את כח השפעה המאבן שיכול להיות למבט קטלני, פולשני, של אדם אחד ברעהו; מבט מעורר חלחלה, משתק, שגורם לשני להתכווץ ולהקפיא את עצמו. אך מה שנראה כהטלת כישוף רע עשוי להיות גם מבנה מגונן של הנפש עצמה בתגובה לאיום האיבון החיצון. האדם יוצר סביבו חומת מגן סלעית, השומרת עליו מפני חדירה פולשנית, ממבט עוין של מדוזה כלשהי, אולי הורה שיפוטי מדי, שלא מסוגל לחוש אהבה טהורה מהסוג שהילד זקוק לה, או כל אדם אחר, שאינו נזהר בכבודו של זולתו ובגבולותיו.

קשה לדעת איך להתייחס לסלע הזה הנוצר בתוכנו בתגובה לאיום. אפילו צדיק מופלא כמו משה רבנו הכה בסלע כאשר היה צריך רק לדבר אליו. אמנם, אפשר להפיק מים מן הסלע גם על ידי ההכאה אך יש לשים לב לאיכות המים האלו. בהכאה יוצאים מהסלע מים מלוחים, דלוחים, כי הסלע חש כפוי לתת אותם. הוא עושה זאת מתוך אונס, מתוך השפלה. בדיבור, הסלע מעניק את מימיו הזכים מתוך רצון ואהבה. נתינה זו מעצימה אותו ומחזקת את תחושת הערך שלו. הוא נפתח לזולת והוא נפתח לעצמו. הוא מגלה את אותו חסד עמוק המפעם בתוך לבו, המחבר אותו לנביעת האינסוף.

לכל אדם סלע ומעיין סמוי בתוכו. בכדי לחדור לתוך נבכי עצמיותו ולהגיע למים הזכים עליו ללמוד את סוד הדיבור. העצמיות, שהיא מעיין של מים זכים, טמונה עמוק בתוכו וכדי להגיע אליה יש לחצות ולמוסס את מנגנוני ההגנה המייצרים קליפות. הקליפה נועדה להגן על הפרי אך היא גם עשויה לחנוק אותו בתוכה, לגזול את משאביו כדי להציל אותו ממלחמה שכבר הסתיימה מזמן.

תכלית הקליפה להגן מפני סכנה. כאשר הסכנה חלפה, על הקליפה להתבטל. אך הקליפה כמו כל יצור חי עשויה לפתח יצר הישרדות כה חזק, שהיא עלולה לחשוב שעליה להתמיד ולהתעצם בכל מחיר כדי להמשיך לעשות את עבודתה. כך, מתוך נחישות, הקליפה תגונן על בעליה ותעשה לו שירות דוב שיכול לעלות אפילו בחייו. הקליפה עצמה הופכת לאויב.

על האדם לחזור תמיד לעצמיותו האמיתית, זו שמעבר לקליפות. עליו לעשות תשובה כדי להניח לכח גדול מזה שלו לגונן עליו, לחזור לחוש בטחון קיומי בסיסי בהוויתו.

יש תשובה הדומה להכאה על סלע. גם אם תפיק מים, אלו יהיו מים מלוחים, מרירים במקצת. ויש תשובה בדרכי נועם, פרותיה מבשילים לאט לאט, אך טעמם ערב ומתוק. המים שתפיק מסלעיך בדרכי נועם יהיו זכים ומרווי נפש, כי הם יינבעו מתוך אהבה.

אם תתקוף את הקליפה חזיתית, אתה תעורר מחדש את אותו כח הגנה שיצר את הקליפה מלכתחילה. אתה עשוי אפילו לחזק אותה. אפשר לחשוב על דרכי עורמה במלחמה, אך כל זמן שאתה חושב על הקליפה הזו כעל אויב פשוט, אינך מבין את ההגיון שלה, אינך מבין איך אתה עצמך נותן לה את הכוח בגישה האלימה שלך.

כל דרך רוחנית שתכפה על עצמך עשויה אמנם לקדם אותך, אך במהרה תגיע לסלע שלך, לקליפה. כאן, אם אתה נוקט גישה פשטנית, אתה תופתע לגלות שלא קל כלל להתמודד איתה. דומה שבמקום לקטול אותה אתה בעצם מזין אותה באנרגיה נוספת.

לכן, תכופות, אנו מנסים להמשיך בדרך הקדושה תוך כדי עקיפת הקליפה. באופן זה אנו הופכים להיות צדיקים משוגעים, כלשון רבי נחמן. נוצר פער גדול מדי בין הצד הרוחני שלנו לצד האנושי שלנו. אנו כמו "מרחפים" מעל האישיות שלנו, מנסים "לגעת בשמים", כאשר לרגלינו עדיין קשורות אבנים כבדות. איננו בני אדם שלמים כי האישיות שלנו עדיין מרוסקת, מתגוננת, ואנו רואים את עצמנו ואת אחרים דרך המסך הכבד של מנגנון ההישרדות. רק כאשר תוכל לראות נכוחה תהיה מסוגל להוריד את כל ההשגות הגבוהות על היכלות הקדושה לתוך חייך, לתוך תאי גופך, וייעשה שלום בהוויתך בין הצד הרוחני לצד הגשמי שלך.

האדם הוא התורה וכדי לזכות להיות אדם שלם, קדוש, יש צורך בתשובה. תשובה קדמה לעולם, מה שאומר שכדי לעשות תשובה תחילה עלינו "לצאת מן העולם", כדברי הרבי מקוצק. אל לנו לראות את הגלוי לעין החיצונית, אלא להתבונן בעומק הנשמה שלנו, שם אנו תמיד טהורים ויפים.

האדם נולד כתינוק חסר דעה. במהרה, החיכוך והסבל בחייו יוצרים בתוכו כובד ואטימות של סלעים וקליפות, אותם יהיה עליו לברר ולמוסס בבגרותו. בכל אופן, הסבל יניע אותו לתור אחר דעת גדולה יותר החבויה בעל-מודע שלו.

בשפת הקבלה, תהליך גילוי העצמי החבוי בסלע פירושו להפוך את הכתר – העל מודע – לדעת. במלותיי שלי, זהו המסע להמסת המאסה - סוד הדיבור עם הקליפות שלך כדי ליצור חיבור פנימי ולשחרר את הניצוץ הקדוש הכלוא בתוכן.

מזווית הראייה האישית שלי, סוד התורה הוא תהליך היווצרות מאסת הסלעים בתת מודע שלנו והדרך שבה ניתן למוסס אותה ולהפוך אותה שוב לאהבה. מנקודת מבט זו, התורה, על כל פשטיה, רמזיה וסודותיה, מצויה בפנימיותו של כל אחד מאתנו. חיי הם תורה, כפי שחייו של כל אדם אחר הם תורה. אין לימוד התורה לימוד חיצוני אלא הזמנה לבבית למסע הרוחני שכל אחד צריך לערוך אל תוך עומק נשמתו וסיפור חייו. לכל אדם נתיב לב משלו לגלות את עצמו.

ככל שלומדים להאזין בקשב עמוק ולהתבונן במבט אוהב פנימה, אנו מתאחדים עם נתיב הלב שלנו והפער בין העולם החיצון לעולם הפנימי הולך וקטן. תהליך למידה זה מחבר אותנו מחדש אל עצמיותנו שהיא גם מקור עוצמתנו. למעשה, סודות גדולים ועצומים מסתתרים בעל-מודע שלנו ומחכים שנבוא ונגאלם – להפוך את הכתר שלנו לדעת. ועל כך כותב בלשונו הפיוטית ר נחמן מברסלב:

"ודע, שהתורה המלובשת תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוהה דייקא, הינו סתרי תורה, כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, היינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השי"ת מחשבות לבלי להלביש שם פשטי התורה, לבל יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה, ויהי הפגם גדול מאוד, על כן הוא מסתיר ומלביש תורה גבוהה דייקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה בעצמה, כדי שלא יוכלו הקליפות לינוק משם הרבה. ועל כן דייקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דייקא תורת ה ממש, כי שם נסתר תורת ה, סתרי תורה כנ"ל." (ליקוטי מוהר"ן, תקמ"ח, וביום הביכורים נו)

במלים אחרות, ההסתרה שבתוך הסתרה היא המאסה, החומר הדחוס, הגס, המסתיר את הנוכחות האלוהית בעולם. במציאות הנפשית, ההסתרה העמוקה מתחוללת כאשר מנגנון ההגנה הופך את אנרגיית האהבה שלנו לקליפה אטומה, המונעת מאיתנו לאהוב ולחוש באור האלוהי שבתוכנו ובתוך אחרים. הדבר עשוי להתבטא ברגשות שליליים, קיצוניים, ובאירועים טראומטיים כאלו ואחרים, המחריפים אצלנו את חווית הנטישה. כל אלו יוצרים מציאות של כובד עצום המוטל עלינו.

אך דווקא בתוך ההסתרה הזו מקופלת תורה גבוהה, סודות גדולים של תיקון והשגחה. בתוך החומר הגס, בתוך הקליפות, בתוך הכאב והסבל, מקננת בסתר אהבה עצומה, אלוהית ממש. התפקיד שהבורא שלנו הטיל עלינו הוא לגלות את הסודות האלו, את המשמעות העמוקה המצויה בנתיב הלב העיקש והפתלתל שלנו. באופן זה ההסטוריה האישית שלנו הופכת לתורה, לסיפורי מעשיות משנים קדמוניות; סיפורו המופלא של אלכימאי אלוהי כיצד למד ביסודיות את מנגנון ההתמרה של אנרגיה למאסה ומאסה לאנרגיה וכעת, הפך אדון לעצמו. כיצד גילה את סוד לבו והפך את כל הכובד שלו לגילוי נשמתו, לכבוד אלוהי. כך הוא תרם את תרומתו הצנועה לגאולה העתידית, שבה ו"מלאה הארץ דעה את ה כמים לים מכסים".

ניתן להשיג את הספר אצל עיבל

בכתובת המייל שלה ayval - at - 013 - dot -net - dot -il